הגוף מלמד את הנפש

"איפה המקום הכי נעים עבורך?" . במדבר אדוני , "למה? ", המדבר הוא אישה ,,,, נוף עגול ,לפעמים חד ופראי , המגע הרך של החול וגם הסלעים ,החדים ,הפוצעים, הקולות ,העוצמה הנבנית ו..ה..ש.י..ט..פ..ו...ן..במדבר הוא אורגזמה נשית.
הנוף כאילו רגוע, אחיד ,אבל כל הפלאים מיתגלים לאלו שיורדים, לשם ,רוצים להכיר ולדעת אותו." הבנתי אישה " הפגישה במדבר . סיור הכנה כל אחד לבדו יעשה ונחליט על מיקום מדויק. עץ אלה נמוך מתחתיו יש סלע עגול, גדול , לא רחוק מנחל עוג , קבענו...ביום הירח המלא הקרוב .יומיים יש להמתין עד שהירח ימלא את עצמו , בינתיים הוחלט שאין דיבורים ולא נפגשים.יורדת למדבר שלי , איך שהכביש הופך מדברי הלב שלי מתרחב , הנשימה הופכת קלה , מרגישה את ה"משהוא הזה" כל פעם , בכל מפגש עם המדבר . הוא קורא לי , עוטף אותי , המדבר זה אני כאן נימצאת נישמתי וכאן גם אמסור אותה.. כדי שתוכל לשוב יותר מלאה .הרכב בצד , יש שביל כמעט עד המקום ,אני מתיישבת על הסלע , מרגישה את חיי המדבר הלילי שסביבי . צלילים של לילה , הריח של החול וגם של מדורה ,כל כך התגעגעתי... מדבר יקר שלי .הוא אמר שכשיבוא , אתבונן בעיניו ואז אחליט ...אוכל להחליט,ואם זה לא מתאים, אז לא , אבל אם כן..הוא אומר לי :" עכשיו תחליטי ילדה , אם תכסי את עיניך , זה רק את המדבר ואני ואז,,,, את שלי ,, את מבינה ? רק שלי!" העניים שקועות , עמוקות עם שקט וכוח, ורציתי ..אז כיסיתי .לבשתי שמלת קיץ , שום כלום מתחתיה ,הוא נוגע בגופי עם הרוח, מפשיט אותי , כל כך לאט , כמו בודק עם כל טפח שניגלה מה בדיוק מצא.הוא משכיב את גופי הערום עם הגב על הסלע , הסלע קר , רוח מדברית מלטפת אותי , העיניים סגורות , טוב לי , הטבע שלי סביבי ,כל קול הופך חד וכל כך ברור , משק כנפיים, עלים זזים ברוח ונביחות כלבים ותנים. הוא קושר את ידי לצדדים מחזק יתדות לקרקע ומעגן אותי אליה ,כל יד בצד, רגל ועוד רגל ניקשרות , פתוחות , עכשיו אני אוהל לסלע , גופי פתוח כולו לשמים וגם לרוחות .הוא חוזר על הגבולות ,, שאדע שהוא זוכר , שאדע שאני זוכרת .מילת ביטחון.. " 1 אומרים כשלא נעים, 2 תגידי אם זה ממש כבר לא טוב והמילה עצמה זה עצור" תחזרי על הכל עכשיו את , הוא פוקד,ואני אומרת "כן אדוני." וחוזרת:, גבולות... מילת ביטחון.....ואני מרגישה איך אני מתנתקת ,ואיך שאני מחוברת ,עם הגב אל הסלע , הגפיים לקרקע והגוף שלי נימסר לרוחות המדבר.

בוקר יום ראשון , עומדת במטבח ,5 בבוקר , צמרת עץ הדובדבן שבחלון מספרת לי הכל על עונות השנה , עדיין חשוך ,זה אומר שכבר מתקרב לו הסתיו, הציפורים רק מתחילות להתעורר, בקיץ ממש באותה השעה כבר שרה פה מקהלה .
קפה ממקינטה , סיגריה ביד, כך כל בוקר נפתח לי כבר כמעט שנתיים מאז שעברתי לגור בבית הזה .סוקרת בראש את השנתיים האחרונות של חיי ,, המון עבר , כל כך הרבה קרה ,אני השתניתי כל כך.,.. ואולי בעצם רק חוזרת לעצמי הקדומה .אוהבת את יום ראשון , הרגשה ניפלאה, יש לי שבוע שלם לפני- לעבוד, ליצור , לבנות חדש,,אז מה זה יהיה השבוע הזה ? הוא יהיה ניפלא , הוא יהיה מרגש , כי אני בכלל לא בנויה ללהיות עצובה , החיים קוראים לי חזק , הגוף רוצה לעוף, והכי הכי עוצמתי אצלי בכלל זה הצורך ליצור להתחדש וללמוד .זהוא .. הגוף כבר פועם אצלי בהתרגשות לכבוד ההרפתקאות הצפויות בשבוע הזה , אז יום טוב לכולם ושבוע טוב לעולם , אני יוצאת לדרכים.
.

פעם ..בצעירותי, לא הבנתי למה עושים ילדים , גם היום אין לי תשובה הגיונית חוץ מ-תשוקה , צורך ,כניעה לטבע, בכלל לא ממקום של הגיון. בגיל 30 ו.. היתה לי תחושה שהתחילה להתעצם , ובכל מחזור שקיבלתי הרגשתי את הרחם -"בוכה,,, זועקת " , ממש ניזקקת להתעבר. החלטתי שאני עם העצמי הפנימי לא רבה על זה , היה לי ברור שהצורך להתעברות הוא כל כך חזק, כל כך פנימי ובלתי ניתן לדיון , ובגיל 35 הלכתי על זה . יש לי שלושה ילדים, ועדיין כל מחזור, חווה את הבכי של הגוף " הדמעות של הרחם "- שלא התעבר. זה עלה אצלי היום שוב במלוא העוצמה בגלל שיחה עם אישה .. נזכרת בצורך הכל כך חזק הזה ללדת, להחזיק בידיים תינוק, שזה עתה יצא , מתוכי .

שלושה ילדים משחקים ערומים , שני כלבים משתוללים עם עצמם, האוגרים קיבלו אוכל..התרבו מאוד לאחרונה -כבר שבט שלם חי פה בכלוב . באקווריום,, כבר שבועות שלא ספגנו אבדות .בוקר שבת, כולם קיבלו אוכל, הילדים גם קיבלו ביצי הפתעה.
ואצלי בלב עוד חי הכאב על אובדן של חיבור , אליו,, אל עצמי.
יכולה להתנער , להתנתק, אבל בוחרת להיות שם עד תום , להפנים את התחושה להבין מה קורה לי בפנים ומה מלמד הכאב .

איך את מוותרת עלי כל כך מהר... איזו אכזבה ,אמרת שתהיי, שתלכי איתי ,,, יודעת יקר ורציתי נורא, אבל אתה לא שם , בכלל לא היית איתי בגלל מה שאני . היתה לך פנטזיה למימוש, וניסית חזק להכניס אותי למקום שנכון עבורך, לקופסא שמתאימה למידותיך לצרכיך בכלל לא ראית אותי.תשואות הקהל עשו לך טוב ,איזה יופי איש.. בחרת ניפלא.
בפלקטים זה נראה מצוין, אבל הלב שלך היה מרוקן, לא איתי , לא מרגיש , ובודאי לא אוהב , לא אותי....הכל די פשוט לפי שיטתך ,רק תהיי מה שאני רוצה ואוהב אותך נורא, תעניקי לי אותך , קחי אותי אליך כמו שאני , בדיוק כך.. . תיזהרי לא לגעת במקומות שקשה לי , אל תצפי ממני לכלום, אני אהיה לך לדום ואת תהיי לי אישה , סאבית , מקבלת ,מכילה את כל מה שאני, רק לפי דרכי, ואז בתמורה, אני מרגיש שאוכל לתת לך אהבה ,
לשיטתך אתה צודק, זה ברור , ממקום הדום הכל יכול ,,,,רק דבר אחד התפספס , אני אדם , לפני הכל..יצור כזה עם צרכים משלי ורצונות ותחושות ,חושבת לבד- לא יאומן , ולא תמיד מסכימה עם דעתך , מרגיז, זה ברור לי , קשה להתמודד עם עוצמה , עם ביקורת ...קראת לזה -לבוא ממקום גברי שאליו אתה לא יכול להתחבר ,אני מאוד מבינה , ככה זה מפגש עם נשים חזקות , קשה יקירי להתמודד , כי גם אתה נדרש להיות שם ולתת מעצמך,את הנשמה , וזה קשה ..אני יודעת , באמת שמבינה .

חיבוק של סוף ,מרכז שם במגע של גוף אל גוף את כל מה שהיה ,את הביחד , הכמיהה, את התשוקה וכל מה שרצינו שיהיה ולא היה .מכירה חיבוק של סוף לרגל נסיעה וגם כאלה של לפני חתונה .חיבוק של סוף מאיש שהוא חבר זו תחושה מסוג אחר .
התחושה של הקריעה מתוך מקום שהיה שם בשבילך הכי מחובר והכי מגונן והכי שלך ואת יודעת שזה כבר לא שם וגם לא יהיה לעולם, באמת כואב .כאב זה טוב או רע? זה פשוט נמצא .. מפנימה את העובדה שנוצרה אצלי תחושה , וזה טוב , כן , התקדמתי מאוד ,אם יש לי את היכולת לכאוב , בגלל פרידה .

אני בטיול על רכבת הרים , רציתי נורא כבר לסוע , להגיע למהירות עצומה ..יש לי קטר חם , בוער. אבל דוהר עם חוקים , בתוך המסילה ,כי דרך זו דרך ,זו השיטה . בדרך הקאתי , התהפכה לי הבטן , גם רציתי לרדת בתחנה הראשונה .ואז כשהקטר צפר וכמעט שסובבתי את הראש , היה שם עוד מבט אחד,בוער, חזק , ונישאבתי פנימה חזרה, לנסיעה .
הוא נוסע לאט כבר שתי תחנות , זה קורה , הקטר משועמם, הנוף בסואנה, בסדר...אבל זה לא זה ,[אין צ'יטות שיודעות לרוץ לאט , זה מנוגד להם לאופי הפראי]
הקטר יש לו דרך , יש לו פסים, חוקים ושיטות , ברור לו מאוד היעד הנכסף, הרי יש מסילות .
אבל לי ... יש המון פסגות בדרך , אני אישה ..העולם מורכב מיותר מרק נקודת הגעה ,צריכה להבין תהליך , להכיר את הנוף ובודאי שאותך ,הרבה לפני שבכלל ארצה לטפס לפיסגה .
מסילות ,שיטות ודרכים קבועות זה בכלל לא אני , צריכה אפילו איתך ללכת קודם איתי.

בלי גבולות,, התמסרות .. ועוד , מושגים שמובנים שונה לחלוטין לאדם שבא מעולם המושגים הונילי . אין אפילו להבנתי אפשרות אמיתית לפני שממש מתחברים לעולם הבדסמי וחווים להבין באמת במה מדובר . תן לונילי שלא חווה להכין פנטזיה בדסמית ,, כמעט בילתי אפשרי , זה עולם אחר , שונה ,מתנהל לפי קודים מיוחדים משלו.בונילית שלי - בלי גבולות .. כלומר :" לא יודעת מה הם, פה אצלי" התמסרות ..." רוצה להיות , לסמוך עליך שתדע מה טוב "נכון.... מסובך לקלוט ונילים לעולם חדש מצד שני ...אומרים שעירבובים גנטיים משביחים את הגזע.
אין אדם ללא גבולות אבל מילת הביטחון משרתת פה את האפשרות לקבוע גבול בכל עת , ויותר מזה , ישנם גבולות שקובעים ומהר מאוד מבינים שהם בכלל לא גבול , ודוקא דברים שהם לחלוטין היו מוסכמים, בפועל אומרים בהם מילת הבטחון.
מה שברור לי לחלוטין, אחריות על חיי בשום מצב לא עוברת למישהוא אחר , וכל החלטה היא שלי ואני האחראית היחידה .אם אתן את עצמי בהתמסרות ..עם גבולות או בלי,, זה בכל מקרה אחריות לגמרי שלי .ולכן החשוב מכל זו הבחירה בעיני של ,עם מי הקשר נוצר האחריות שלי היא לבחור פה נכון .וזה על מנת שניתן יהיה לסמוך באמת שאם אני שם עם מישהוא, שזה יהיה מאוד ברור, שמה שלא עושים, הבסיס הוא לעשות טוב אחד לשני .

הרבה מחשבה והתלבטות בנושא הגבולות , זה הפך עם הבדסמ לתחום לימודים ממש. מקשיבה , מנסה להפנים ומאוד מבינה שבדפוס הקשרים הבדסמים זה נדרש,... חובה . אבל .. האם זה אני? זה בשבילי? מתחילה להתגבש עם עצמי ולפטור את המצוקה שהקושי הזה יצר אצלי .ואני חושבת שסוף סוף הבנתי , בטוטאליות שלי אין גבולות , לא יכול להיות , כשיש אני לא במשחק כי זה פשוט לא אני.אין מציאות של התמסרות אמיתית עם גבולות -זה לוגית פשוט לא עובד. מפחיד.... אז מה ? לא , אני לא מפחדת מעוד נפילה , מספיק חזקה ומסוגלת לספוג רק לא מוכנה לאבד את היכולת לחיות בדרכי , את האני שלי האמיתי ,ולהלן ,, סוף סוף קיבלתי תשובה מעצמי למצוקה שתקפה אותי לאחרונה . בשביל אף אחד , לא מוכנה לוותר על היכולת לנתינה . יש לי חברויות של שנים רבות 20 ו- 30 ואפילו יותר , הם שם תמיד בשבילי ,, זה בדוק! ואני עבורם.וזה לא סתם, זה בא ממקום אחד ,מידע ברור של חברות , אני שם בשבילך עד הקצה ואתה בשבילי ותמיד מהמקום של לעשות טוב ולשמור אחד על השני , אין מצב של ניצול, לא יכול להיות , כי כחבר\ה זה לגמרי ברור שאנחנו שם אחד עבור השני רק כדי שיהיה טוב .אז מי שאצלי עובר כחבר , שם אין לי גבולות וגם לא רוצה שיהיו.
[ יש תוצאות ללילה של מחשבות !]

שיט.. לא עובר לי הכעס , כבר חשבתי שנגמר , איך בשיחת טלפון מטומטמת הוא פשוט מוציא אותי לחלוטין מדעתי ,. הגוף רועד לי ,רוצה לצרוח ,אם היה פה על ידי היה חוטף מכות , האיש היחידי בעולם, שאני מודה, שרציתי לשמוע שהוא - ז"ל.כבר כמעט שנתיים שאני לא חיה איתו ,חשבתי שאני אחרי הכאב הנורא , אבל משהוא אצלי עדיין לא נסגר,לא מצליחה לסלוח לעצמי, על הביטול המוחלט שלי , וזה עוד היה עבורו, וכניראה גם עבורי -אבל למה? זה נכון, מחפשת בבדסמ תשובות , בדיוק לאותה שאלה של היתמסרות , למה בכלל? מה גרם לי לתת את עצמי כל כך בלי גבולות ?