הרבה מחשבה והתלבטות בנושא הגבולות , זה הפך עם הבדסמ לתחום לימודים ממש. מקשיבה , מנסה להפנים ומאוד מבינה שבדפוס הקשרים הבדסמים זה נדרש,... חובה . אבל .. האם זה אני? זה בשבילי? מתחילה להתגבש עם עצמי ולפטור את המצוקה שהקושי הזה יצר אצלי .ואני חושבת שסוף סוף הבנתי , בטוטאליות שלי אין גבולות , לא יכול להיות , כשיש אני לא במשחק כי זה פשוט לא אני.אין מציאות של התמסרות אמיתית עם גבולות -זה לוגית פשוט לא עובד. מפחיד.... אז מה ? לא , אני לא מפחדת מעוד נפילה , מספיק חזקה ומסוגלת לספוג רק לא מוכנה לאבד את היכולת לחיות בדרכי , את האני שלי האמיתי ,ולהלן ,, סוף סוף קיבלתי תשובה מעצמי למצוקה שתקפה אותי לאחרונה . בשביל אף אחד , לא מוכנה לוותר על היכולת לנתינה . יש לי חברויות של שנים רבות 20 ו- 30 ואפילו יותר , הם שם תמיד בשבילי ,, זה בדוק! ואני עבורם.וזה לא סתם, זה בא ממקום אחד ,מידע ברור של חברות , אני שם בשבילך עד הקצה ואתה בשבילי ותמיד מהמקום של לעשות טוב ולשמור אחד על השני , אין מצב של ניצול, לא יכול להיות , כי כחבר\ה זה לגמרי ברור שאנחנו שם אחד עבור השני רק כדי שיהיה טוב .אז מי שאצלי עובר כחבר , שם אין לי גבולות וגם לא רוצה שיהיו.
[ יש תוצאות ללילה של מחשבות !]
לפני 18 שנים. 13 בספטמבר 2006 בשעה 4:56
