לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגוף מלמד את הנפש

רק להיות קשוב וללמוד..
לפני 18 שנים. 12 בספטמבר 2006 בשעה 19:58

שיט.. לא עובר לי הכעס , כבר חשבתי שנגמר , איך בשיחת טלפון מטומטמת הוא פשוט מוציא אותי לחלוטין מדעתי ,. הגוף רועד לי ,רוצה לצרוח ,אם היה פה על ידי היה חוטף מכות , האיש היחידי בעולם, שאני מודה, שרציתי לשמוע שהוא - ז"ל.כבר כמעט שנתיים שאני לא חיה איתו ,חשבתי שאני אחרי הכאב הנורא , אבל משהוא אצלי עדיין לא נסגר,לא מצליחה לסלוח לעצמי, על הביטול המוחלט שלי , וזה עוד היה עבורו, וכניראה גם עבורי -אבל למה? זה נכון, מחפשת בבדסמ תשובות , בדיוק לאותה שאלה של היתמסרות , למה בכלל? מה גרם לי לתת את עצמי כל כך בלי גבולות ?

D-HUNTER - את חייבת להבין שגם אם נתת את עצמך זה לא אומר שאת לא מספיק חזקה היום להיות רק לעצמך...
את חייבת לסלוח לעצמך על מה שהיה בעבר...
אני בטוח שהיום תדע הייכן הגבולות שלך וזה הכי חשוב ללמוד מטעויות.... לא לחזור עליהן . זה לא בושה לעשות טעות... והכי חכם ללמוד מימנה...
לפני 18 שנים
fullspeed - לא עיניין של בושה , זה היכולת לקבל את עצמך עם הטעויות ...קשה! תודה
לפני 18 שנים
צ'יטה​(שולט) - בעצם הכעס הגדול נובע מזה שאת כועסת על עצמך.
תכניסי לעצמך מכות.
ואל תעשי את זה שוב, בשביל אף אחד, אף פעם.
הוא הצליח להפעיל אותך. תמפי את כפתורי ההפעלה, ותנטרלי אותם.
בלי גבולות, זה אסור פה. אני לא מרשה. פעם אמרת לי בלי גבולות, הראיתי לך מה זה. יש גבולות, חייבים שיהיו.
חיבוק גדול
}{
לפני 18 שנים
fullspeed - הכעס על עצמי , זה נכון , והאמת ... לא על הנתינה עצמה ולא על ההתמסרות אלה על זה שבחרתי אדם שלא היה ראוי להם , ובמקום לדעת לעשות עם זה טוב , לגדול משם בעצמו , להתפתח , הוא נשאר כשהיה ,עצוב , מדוכדך ובלי אופק. מה שלא ידעתי היה שאנשים פסימיים גם אם יש להם הכל לא הופכים למאושרים.ואשר לגבולות ,, חושבת הרבה , אני לא אדם של גבולות , אני עו שה דברים עד הסוף,עד הקצה ,ומצפה שבחברות באמת שגם אם אני שם עם כל הנשמה , כחבר ואדם שאוהב אתה תדע שזה שם בשבילך אבל גם תדע לא לנצל את הנתינה לרעה .וכך אני חיה עם חבריי הרבה שנים ,,ולכן גם יש לי חברויות מופלאות ,הנתינה וההתמסרות שם הדדית,מה לעשות... אני לא אדם של גבולות .
לפני 18 שנים
Zarial​(מתחלפת) - תרשי לי לא להסכים איתך פה אישה מדהימה
את לא כועסת על עצמך ממש לא כי את מודעת לעצמך ומודעת לטעות שעשית ותיקנת אותה כבר, את לא שם יותר את כבר אדם חופשי ומגדלת בכוחות עצמך שלושה ילדים מקסימים ויש לך בן זוג מדהים ובכלל מה יש לך לכעוס על עצמך זה היה, ונגמר ....
כל העניין כאן שאת כועסת עליו, כי הוא אכזב אותך הייתם לא מעט זמן יחד גידלתם ילדים ומה שנתת, נתת מרצונך החופשי הוא לא ביקש את זה אבל הוא גם לא אמר לך תודה על הביטול עצמי שלך אף פעם ההפך הוא לקח אותו כי כמובן מעליו ולא ראה את זה בכלל על זה את כועסת, על אכזבה על אי ערכה על זה שויתר עליך כל כך מהר .... תנסי לסלוח לו ולשחרר אותו לדרכו ורק אז את תרגישי שלמה זה המעגל הלא סגור בינכם
נסי לחשוב רגע בכיוון הזה ....
מקווה שעזרתי לך קצת
אוהבת .......
}{
לפני 18 שנים
fullspeed - זריאל .. את באמת מיוחדתך , חושבת מדהים - מתה עליך! ויש בזה הרבה אמת , אני באמת מאוכזבת מזה שלא ידע לאמר תודה .[אגב- הילדים גם חצי זמן אצלו ]ובבאמת שלי בפנים , אני מצפה כניראה שכן עם אדם שאת חיה איתו אין סיבה להחזיק גבולות כי זה ברור שהוא לא ישתמש באופן לא הגון בנתינה .כן..זה עוזר לי דבריך , תודה!
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י