אין לי מערכות הגנה טובות , לא נגד קור ולא לנשמה, הכל חודר פנימה,
בעוצמה אדירה, לא יודעת לסנן ולא להפחית עוצמה , אפילו לא משתדלת...
בשנתיים האחרונות הגוף מיצר אצלי אומנות, יותר ויותר נספגת לשם כמו כפפה
שסוף סוף התישבה לי נכון על היד. שעות של עבודה עד שפסל עשוי, ימים,
לפעמים חודשים אחדים עד שמחליטה שהמוצר מוכן ומקבל מעמד של נגמר.
חורף לא עושה לי טוב, אנשים שמשקרים מרתיחים לי את הדם, הכי בעולם
שונאת שקרנים.ילד קטן שלי, עוד לא בן 5 חטף אתמול שיחה מאמא כועסת.
הגור הקטן שלי לא יודע לקחת אחריות על עצמו, לא מספר את האמת.
יודעת שרבים לו היו שומעים את השיחה שלי איתו היו מתפלצים,
מה לילד בן 5 ואחריות? לא מאמינה בזה ,אם לא יפנים היום מחר כבר לא יקרה .
שכבתי על ידו לפני שנרדם, היה נסער, ירדו לו דמעות. עיניים כחולות נוצצות.
אמרתי לו שאני אוהבת אותו,חיבקתי , נישקתי ושזה תמיד יהיה ,אבל..
שאם הוא יבחר לשקר או לא להתמודד אני לא אוכל לאמר לו שאני מכבדת
אותו כאישיות. בלילה הוא בא למיטה שלי,נצמד אלי חזק נורא, ליטפתי, חיבקתי,
אמרתי שאני יודעת שזו היתה שיחה קשה ושאני אוהבת אותו נורא.
כל הלילה ישן בתוכי הגור הקטן, לא יכולתי להרדם,צבעים וצורות של סערת
רגשות התרוצצו לי בראש.האם כעסתי כל כך כי אני זו שהרימה ידיים לאחרונה?
האם כל כך חרדה מהמקום הזה כי אבא שלו משקר?
לפני 17 שנים. 10 בנובמבר 2007 בשעה 4:21
