הגוף מלמד את הנפש

מזרונים על הריצפה לזירת קרב, האבקות ריצפה..
שנים עברו מאז ישבתי ככה מוכנה להתמודדות .
בחורה צעירה מלאת כוח וברק בעיניים מולי, לפני שנים לא היו נשים בקבוצה[מלבדי ].
אני מביטה בה ומחייכת בהנאה, שמחה שאלו הנשים של עכשיו.
בתוך שניה בכניסה לישיבת קרב המבט בעיניים משתנה, יש את שתי השניות של לפני...
הפוקוס משתנה, המבט הופך ממוקד, רק גוף מולי עכשיו, אוטומט התגובה עוד לא
חזר לפעול אצלי,הטכניקה עוד לא זורמת לי בגוף. מוטיבציות של ניצחון וכיבוש פיסגה יש אצלה .
30 שניות של קרב , הגוף עושה מאמץ מרוכז, תמצית היכולות שלו.
אני מנטרלת פעילות של השתוללות, הטכניקה זולגת מהשרירים,
ניתוב הכוחות לניטרול, אני רואה את התיסכול בעיניים, הכעס, המאמץ.
העיניים שלי משדרות לה 0 מאמץ, נותנת לה להשתולל ולסיים את הכוחות כשהיא בנעילה
שלא יכולה להשתחרר ממנה . 30 שניות עברו, לא היתה הכנעה ,רק שליטה ברורה.
נושמת אויר לריאות אכולות הניקוטין שלי,[ מקללת את עצמי על חוסר היכולת להגמל.]
השרירים במתח עצום והאדרנלין בגובה מטורף.
נושמת, לומדת , מפנימה .. 30 שניות של תמצית למידה .