יושבת אל מול מחשב ומנסה לעשות עבודה ,
הגוף לא בנוי לי לישיבה , מהבוקר ערגה חזקה לבניין, געגוע קשה בלב
לשטח, לריחות של בוקר שניפתח בעירבוב של בטון וזיעה, של עבודה "אמיתית".. גופנית.
הידיים מאבדות את החיספוס, פצעים של עשיה יומית עם כלי עבודה וחומרים מגלידים.
הסימנים ששנים מלווים לי את העשיה, חרוטים לי בגוף, עכשיו נעלמים.
מנסה למצוא את התחושה של עשיה מסוג חדש, עוד מסמך, עוד ציור.. עוד רעיון .
התהוות של עולם אחר, עולם שזר לי כל כך, המרחק מהחומר תחת ידי סוגרת לי משהוא בנשמה , פותחת ערוצי חשיבה ומאפשרת מיקוד של נטו חשיבה.
המוח בוער , הגוף שלי צורח לפעילות.
בונה ... לא יכולה שלא לבנות, רואה את הביניין שאנחנו מקימות כיום בעיני רוחי, רואה את הקומה האחרונה ומניחה תשתית של צמיחה לעתיד,
בפעם האלף מחשבת יסודות, בודקת אם התשתית נכונה ,שוב ושוב.
אני בולדוזר עבודה, רואה מטרה מתבייתת וסוגרת, לא יודעת לעצור בקיר בטון.
לראשונה בחיי עובדת בשותפות, קשה איתי, אני יודעת, אבל השותפות הזו הולכת לנצח בגדול. לנצח דפוסי חשיבה שהתקבעו, לנצח בלהגיע למטרה שניקבעה ,
לנצח בלגעת בעוד חלום, בעוד התמודדות, לפתוח אופק חדש לכולנו בביחד הזה וללמוד...
עוד ללמוד, עלי , עלינו , על איך בונים הצלחה.
לפני 16 שנים. 4 במאי 2008 בשעה 7:37
