לפני 16 שנים. 18 במאי 2008 בשעה 21:22
הלכתי לישון עם הד בראש משיחה אחרונה,
איזה מן אמא את? לא משקיעה , לא מוכנה לתת מעצמה. עוד שיחה..
כבר שבועות של הודעות יומיות, זה לא נגמר. אוטמת , סוגרת,
אני יודעת שהוא לא האיש הנכון לשמוע ממנו ביקורת, הרי הלכתי משם, ממנו,
בדיוק בגלל זה . שלוש שנים שבניתי שיריון, היום הוא נחדר, הכוחות נגמרו לי בגוף.
הנשמה שוב הסתובבה פגועה וחסרת אונים, הביטחון העצמי זלג לי מהשרירים.
יום עבודה, יום עשיה, מסתובבת חלולה בדרכים.
מחפשת את הכוחות שאבדו לי פתאום, יוצקת כאב לתוך חומר ,
שופכת בצבע תיסכול , מנסה לנקות במי מקלחת רותחים את המילים מהגוף,
להוריד את החותמות שהוא חתם על מי שאני . יש מהם שניצרבו כל כך עמוק בפנים,
מסרבות לרדת, מסרבות להרפות,הבוקר במראה זה כל מה שהצלחתי לראות .