הגוף מלמד את הנפש

לחלל כיפורים זה צללתי מתוך תחושה שיש לי הבנות לרכוש.
לא, אני לא אדם דתי כלל, זה פסק זמן כזה יום הכיפור שמאפשר לי זמן חשיבה.
רציתי להיות עם זה שפעם היתה בי אהבה בוערת אליו, גבר שבגברים,
איש שהמגע של ידיו המחוספסות מעבודה ריגש אותי עד לתוך הנשמה.
רציתי גם להיות עם חבר , עם חבר שלמדתי ממנו המון, אדם שהערכתי אליו ולחוכמתו
עצומות, שחי התפתחות ואחריות ויודע לאמר, לעצמו ולסביבה את האמת הערומה.
בחרתי בלבחון את האהבה, הנחתי מפתחות על השולחן בכניסה, בדרך בחנתי עם עצמי
נקודות זמן למילוט אפשרי, אחת בלילה.. אולי שלוש.. ואלי חמש דקות אחרי שאכנס.
לא בורחת- יש לי 26 שעות לפני כדי ללמוד.
אנחנו בוחרים עם מי להיות, והבחירה הזו יש לה משמעות עצומה.
יש שבוחרים להיות עם כאלו שישפילו אותם, ידרכו עליהם, יעשו להם רע - זו בחירה.
כשהבחירה היא מודעת יש בה עוצמה, כשזו בחירה שיש בה תובנה והבנה של הצורך
ובמודע הולך אדם לספק את צרכיו אלו יש שם הנאה וגם מקום לגדול שם.
אני בעברי בחרתי לי באופן לא מודע סוג כזה של יחסים שהשאירו אותי מרוקנת מעצמי,
כואבת , מושפלת והרוסה מבפנים, הלכתי ללמוד בדסמ כדי להבין.. ללמוד אותי.
יש ימים בחיים שקליפה יורדת ממך, עוד כיסוי מוסר, עוד אמת פנימית מתגבשת
וכמו בצל המוריד קליפה שהבשילה יורדת תובנה חדשה, עושה enter אמיתי
לתוך מי שאני , אל תוך מערכת התיפעול הפנימית.
בחירות העבר התבהרו לי, כמו גם בחירות ההווה וכפי הניראה גם העתיד.
אני בוחרת להיות במקום בו אני רצויה ונאהבת, עם אלו שמעריכים אותי על מה שאני וסולחים
על מה שאני לא,אלו שבוחרים לראות את היש שבי ולא את האין.
כמה פשוט וטרוויאלי זה אולי לאנשים אחרים,
ואצלי לקח 44 שנים כדי להגיע לתחושת אהבה עם עצמי.