לפני 9 שנים ראיתי את אחותי הצעירה בחיפוש אחרי טבעת נישואים, ראיתי באיזו שימחה וגאווה היא ענדה אותה..עד היום היא שם, חובקת לה אצבע שלמה. לא הבנתי למה זה יצר אצלה כזו תחושת גאווה ? יש משהוא בהישתייכות שתמיד עשה לי רע, לא עונדת תכשיטים, במיוחד לא שרשראות , זה מרגיש לי כמו במאסר . כמה שנים אחרי לקראת החתונה שלי , היתה שם שאלה ..את תענדי? אמרתי : לא! הוא קנה לי טבעת שעד היום במגירה , אני יצקתי לו מפתח בכסף וכתבתי עליו " חופש" כי רציתי שתמיד שתהיה לו הבחירה, רציתי שיהיה מאוד ברור שאם הוא שם זה כל הזמן יהיה מתוך בחירה .[יתכן שבכלל נתתי לו את זה בשבילי] אחרי..היתגרשנו .אני כותבת פה שורות של היתמסרות , זה קשה לי ,,בחרתי להיות סאבית של דום,אני של צי'טה - כן.. שלו! לא מבינה עוד איך זה עובר אותי לעשות מסירה של עצמי, אבל הנה - אני שם .. היתבגרות? הבשלה ? קשה לי לאמר . ואולי זה רק כי זה הוא ,ואני, זה מצליח לי .. מוקדם לי לאמר.
לפני 18 שנים. 3 בספטמבר 2006 בשעה 21:50
