גיל 80, פיתאום כמה ימים בלי יכולת לזוז. חדש לה המצב הזה של להיות תלויה באחר..
רואים כמה היא סובלת מעצם הרעיון של לבקש עזרה , להפריע..
אמא מדהימה יש לי , יצור מיוחד, אנחנו נפגשות וניפרדות, כבר זמן מה נפרדות .
מדהים אותי איך היא מצליחה להביט למוות ולסוף בפנים, לדבר בכנות על הסוף הקרב ,
לבקש שלא נחיה אותה , לא נשאיר אותה בכוח בחיים.
הכנתי הכל לשבת , פלטה לאוכל, בישולים של לפני , כל כך מזמן לא עשיתי הכנות לשבת .
מסג' ברגליים עושה לה טוב , קשה לה עם זה שאני מטפלת בה , צוחקות על הבדסמ, מדברות על גבולות הכאב ובכלל על גבולות, היא אוהבת לשמוע את סיפורי הבדסמ שלי , כמובן לא שוכחת את התפקיד האימהי שלה אחת ל.. לאמר שהיא דואגת כי אני אלופה בשטויות , כי אין לי גבולות.
אני מחייכת, מאז שאני זוכרת את עצמי אלו אותן השיחות .
הילדים בגינה אצלה , אוספים חרקים ומוציאים שילשולים מהאדמה , כל מציאה הם מביאים להראות לנו, היא מתלהבת נורא ,נשאר בה כל כך הרבה תום של ילדות, יכולת להנות ,ליצור, לאהוב את האחר,יכולת של נתינה אין סופית.
אנחנו חוגגות לה בקרוב יום הולדת 80, הרבה חברים ומשפחה , אלו שנותרו בחיים ולא לגמרי מטושטשים, מסיבת פרידה זה מרגיש לי ,עושה לי עצוב .
לפני 17 שנים. 14 באפריל 2007 בשעה 7:17
