חשבת שאהיה שונה היום,
שבבוקר אתעורר אדם חדש,
אישה שחושבת ונילי, חיה את המחר.
אולי שארצה מהיום בית עם גינה משלי,
עם גבר (אתה כמובן) שיגונן עלי מכל רע.
שארצה להזדיין רק איתך ושאתה תהיה רק שלי.
שהחלומות שלי יהפכו ורודים פתאום,
כמו שנידמה לך שחולמת השכנה ממול.
שאהיה ברורה, מוחלטת, לא מפחדת,
שההיסטוריה, הפנטזיות ,השטויות שאני אוהבת ,
לא יהיו יותר.
שהיום אהיה נורמלית ,אולי שאוהב פתאום ללבוש תחתונים.
וכל זה כי אני אוהבת, בשם האהבה , בשם ההתמסרות.
מתענה וניקרע מדברי אהבה, מנסה את כושר הסבל שלי,
כל רגע נתון בדיקת התמסרות, מבחן אמינות ובדיקת זכרון.
מקריא לי כתובים, מאמת נתונים, בודק ומחפש מתי אפול, אכשל .
בכלל לא רוצה להסביר, לא רוצה לתרץ,רק רוצה שתרגיש.
שתדע שכשאני נוגעת, מענגת, מתענגת,
שתרגיש שאני איתך, שאוהבת אותך.
שתיקח אותי אליך היום, עכשיו, כי אצלי בפנים אין מחר.
.
לפני 17 שנים. 11 ביוני 2007 בשעה 4:36