אפילו בחושך

העיניים שלך-אומרות לי בדיוק איך את רוצה אותי,
אני יכול להרגיש את זה כשידי עוברת לך על ה.....
אני יודע שאת אוהבת את מה שאת חווה.

מחזיק אותך,
נותן לך בדיוק את מה שאת רוצה,
עוטף אותך ,
רואה אותך מרוגשת.

מוריד אותך ,
מכניס עמוק,
את טועמת מהמתוק,
המתוק ששמור לך.

עוד?

מתבונן בדמות שנשקפת לי במראה,
ומבין שלמרות שמאוד נהנתי,
ויכולתי להישאר לצידך-
משהו עוד כואב,
ועל מה שלפעמים חווים,
גם ריגוש עודף-
לא מספק.

אוףףףףףףףףףףףףףףף חסרה לי הקרבה,
אבל קשה לי-משהו בי התכווץ,
לא רוצה להחשף שוב וליפול.

אכזבה!

אם יש משהו שאני ממש מתעב- הרגשת האכזבה.
כנראה שבהתנהגות שסיגלתי לעצמי-
זו שאני לא תמיד אוהב,
זו שמתעתעת באנשים,
לפעמים אפילו בי-
יש את המגננה מאותה תחושה.

אולי אמות המידה שבה אני שופט קצת יותר ממחמירים?
אולי פשוט אני מודע יותר מידי לאיזה אנשים אני רוצה סביבי?
מה שבטוח-אין לי כוח לשמוע תירוצים,

מנסה לא ליפול בהרגשה ( בחרתי לא להגיב כדי לא לשחרר קיטור צורב-ומי שמכיר אותי יודע
שזה לא אופייני),
ולאפשר פתח, פתח לתיקון.
כנראה שאני מאמין, ויש פה ללמוד ולהתקדם.
כנראה שברגע ששחררתי את המחסום שיש בבטן,
היא ספגה חבטה- אכזבה.

אני חושב הרבה על שיחה עם אותה חברה אהובה,
לה הסברתי מה דעתי על אהבה.
מצטט את מה שלה אמרתי:
"מומי לא מתרגש ממילות אהבה,
מומי מתרגש מאוד, מהוכחות לאהבה"

באמת שלא הכוונתי להשתגע כמו שהשתגעתי...
אבל כל כך כיף לי וטוב בנשמה.

לא מאמין, כל הזמן מפתיע את עצמי מחדש,
הגבולות שלי רק מתגמשים.

שותה את המשקה הלילי, רגע לפני שפורש למשכב
וחושב- האומנם היית בסרט כזה?אני?

כן-והיה נפלא!

אני קורא טוב את הסימנים,
יודע שצריך לפתוח את הדלת,
ולפסוע במסלול לא בטוח.

יודע שאני חייב את זה לעצמי,
יותר מאשר לסביבתי.
אולי מרגיש ששם טמון ייעודי?

לא חושב על מה יש לי להפסיד או להרוויח,
אלא מה אני רוצה לקחת איתי, בתרמיל החיים.

מצד אחד מרגיש בטוח כשהדלת סגורה,
אבל יש בי סקרנות,
סקרנות למה שנמצא מעבר לדלת-
אולי תיבה, שפנדורה לעומת ממש תמימה,
אול תיבה, שמכילה אוצר?

אולי הדבר הטוב ביותר, הוא לא להתמודד?
לעלות על הטיסה הראשונה ולשחרר??
טוב בזה אני אלוף,
נבדוק מתי הטיסה הבאה.
לא כל כך בא לי להיות ברכבת שלי

החיים יכולים להשתנות בין רגע,
אמירה שרק מעטים-
אותה באמת מבינים.

אולי רק מי שראה את המוות מול העינייים,
יכול להבין את המטרה האמיתית של הבריאה-
להטיב עם החיים, להנות מכל רגע, לא לתכנן מגדלים,
כמובן לא לדחות דברים/אנשים למועדים רחוקים.
בעיקר לחבק את המלאכים שבדר"כ אנו פוגשים.


כל הלילה טרוד במחשבות,
בבטן יש הרבה דאגות-
איך דקה לפני הרגע הגדול שלו,
לפני שהוא הופך לאבא-
הכל בהרגשה משתנה.
בשורה לא נעימה,
זורעת עננה לא קטנה, של דאגה.

מסתיר ממנו את המחשבות שבראשי,
משדר- "הכל יסתדר ויהיה טוב",
אבל יודע מה מתרוצץ במוחו.......

לא כל כך מתפנה פה לכתוב,
עובר עלי משהו טוב,
אבל מרגיש שלמישהו קרוב-לא.

מזניח הרבה מחבריי,
עמוס בעיסויקיי,
מבטיח לתת יחס לכולם,
אני גם מתגעגע לכולם.

אני שמח שיש לי חברים טובים,שגם אם לא מראים תקופה,
אנחנו מרגישים כאילו ורק אתמול ראינו אחד את השני.

ביום שישי הגעתי במיוחד בשביל אחת, והרגשתי ממש טוב בנשמה,
אוהב אותך מהירה, כל כך שמחתי לחיבוק ולעיסוי המיוחד , ובעיקר לנוכחותך המדהימה!

במהלך הכתיבה, מקבל שיחה מאח יקר,
החשש שלי התאמת,
אני מאמין שיהיה טוב !

אתמול באחת עשרה בלילה בדרך לבית,
חושב על איזה יום עמוס ומקסים היה לי- בדיוק כמו שאני אוהב!
סשנים מול קבוצות, הפסקת צהריים בים עם חברה,
סשנים זוגיים-אחד על אחד/ת
ושוב פגישה איתה במסלול בבריכה,
בטיסה אני כבר מנחה סדנא-
וזהו בדרך למיטה.
אבל אז רואה מכתב שלקחתי באמצע היום ,
קורא- הסקרנות גברה,
ואז קולט על מה עליתי-איזה ברוך....
4 מנתינותיי הסתבכו כך מסתבר
עם סוחר סמים מסחרר.
מתקשר לגבירה, ומייד אצלה....
אחת אני במיטה!
כבר אין כוח אפילו לביקור אצל השכנה.

אחי החליט שאת הברית עושים בבית-כנסת
בלי בלבולי המוח של אולם-סבבה,
זו אחלה החלטה, אמנם הייתה גם ארוחה-
אבל רק משפחה מצוצמת ,הכרתי את כולם הפעם, יפה!

אחי ניגש אליי ואומר- "תקשיב אני רוצה שתהיה הסנדק"
???????...........
ברור שסרבתי ואמרתי-תן לאבא או למישהו אחר,
אבל הוא בשלו-רק אתה!
הרב מסביר לנו מה עושים, ובסוף אומר לאחי:
"אתה יודע הסנדק משפיע על התנהגות הילד"
אני מתחיל לצחוק ושואל את אחי -"אתה בטוח רוצה את ההשפעה שלי?"
והוא עונה בישירות "ממש אין לי בעיה אם יצא כמוך-רק ירוויח, מקסימום ישפיט וישלוט- אין בעיה!"
חיוך, ויאללה, החיתוך עליי.
בזמן החיתול מתגלגל לי הסרט בראש,
טור שלם מתכנן הגיע לברכות-ועוד ממני....
כל אחד ביקש ברכה אפילו ברכה אינטימית אחת הייתה, והרמתי גבה ....

אז מה היום אני "מרכבה של אור?"
יש רוכבת?

אתמול הסתרתי את כל ציוד הקשירה-
העברתי מתא הכפפות,
לתיק הבריכות.
מארגן את כל הציוד היום בתא ההלבשה,
ושקית רועשת נופלת לרצפה .
אני קולט שניים שעל השקית מתבוננים בפליאה,
מחייך ואומר - "נסו-יש בזה הנאה...."

בדרך כלל אני מאוד רגוע,
אבל ההתנהלות לאחרונה בממלכה- הוציאה אותי מהשלווה.
התכנסנו לשיחה מאוד בהולה,
ואז זו פצחה עליי בצעקות אימה,
לקחתי נשימה עמוקה ואז-
באחת דפקתי על השולחן, והרמתי וואחד שאגה!
"עלי לא תרימי קול - היחיד שעשה זאת זה אבא שלי-
שבי בשקט וכמה שיותר מהר לפני שאת עפה מפה באותה מהירות שנכנסת!"
כולם היו בהלם- על נתיניי שמעו אותי צועק לא אחת,
הקשיחות שלי מוכרת לכל.
אבל בין קולגות אף פעם,
הגבירה הגבוהה אמרה שהיא הופתעה......וממחר, אני מוזמו תמיד לגשר בלשכתה 😄
שעתיים ליבנו עיניים, כאשר אני מושך בכל החוטים,
בסוף כולם יצאו צחוייכים,
ואפילו התנצלות עם נשיקה,
והבטחה להמשך טלפוני בכל שבוע ( אני לא צריך את הקקה הזה).
כולם יצאו נשארתי עם הגבירה...
"הפתעת אותי, אבל ידעתי שזו הצגה-מה קרה?"
"ברומא תתנהג כמו רומאי-ומול משוגעת מומי מתנהג כמו משוגע אמיתי...."
יצאתי עם חיוך- הצלחתי !
כיף לי.

אגב נולד לי אחיין ושנייה בדרך, אז בכלל אני שמח.