אפילו בחושך

כנראה שקשה לי לשמוע את המילה "אוהבת"
כאשר את מומי-את בעצם לא מכירה,
אלא רק צד אחד.
לדבר על צריבה? כן יש הרבה.

יש פה אחת, שאיתה אני פתוח,
יכול לדבר בלי מחסום,
והיום היא אפילו העלתה אצלי משהו רדום,
וגם קצת את הבטחון.

תודה

אתמול התיישבתי לכתוב את חוות הדעת על זו המשוגעת,
יסלח לי זה שלמעלה, אני כותב צוחק- ממש מתגלגל,
אולי הפכתי למשוגע גם כן?

מתיישב עם הצוות המקצועי הקשור לממלכתי,
התגובה מוזרה- כולם צוחקים, אחת אפילו ברחה לשרותים.....
נושא כלל וכלל לא מצחיק,
הרי היא במצוקה רגשית ,
והריקושטים מופנים אליי- כי מה לעשות יש לי משהו ( איכותי) בין הרגליים.

מודה, אף פעם לא נתקלתי בכזה מקרה,
אולי הזנחה?
אולי טיפשות לשמה?
בגדול- מסכנה.

בצהריים אני בכנס מקצועי, פוגש חברות וחברים ששנים אנחנו לא מתראים,
אבל כשאנחנו נפגשים, זה תמיד כאילו אתמול נפרדנו לשלום.
יושבים בשמש ( כמנהגנו תמיד היינו מבריזנים) ומעבירים חוויות ממלכות שכנות,
שיתפתי אותם במקרה המדובר-
לדעתי מחלקה שלמה שמעה צחוק מתגלגל בפראות לשמה.

חבל שאסור לי לעשות סטנד-אפ על נתיני,
הרי מופע יחיד יכול הייתי להריץ -
בעצם אפילו כמה.......

היום בממלכה שלי הדם בעבע.
כל אחד יכול להיות בממלכתי,
ללא הבחנה בגיל, מין,דת, גזע, לאום,
נטייה, סטייה, לקות ואפילו עצלות .
אבל רק לא טיפשות!
אני לא רוצה חולי נפש אצלי בממלכה.

היא מאיימת -אבל לא יודעת במה היא מסתבכת!

היא לא מבינה את עולם השליטה,
"בשביל מה את צריך את זה בנשמה?"

היא לא מבינה איך ההתנהגות משתנה,
"הרי איתי אתה כזה רך, ונוגע לי בהרגשה?"

היא חושבת שאני מבלה במאורת סוטים,
"הרי יש לך עקרונות די "טהורים" ?"

היא מאוד מתחברת לחיי הרוחניים,
"איך רוחניות ו בדס"מ כמו שאתה אומר, מתחברים?"

אנחנו שוכבים, ומחובקים,ואז היא שואלת:
"למעני אתה מוכן לוותר על חלק מהחיים שלך?"

אמממממממממממ..................?
זה גבול-לא מוותר מראש, בייחוד לא אחרי הכרות קצרה איתך.
אבל בהחלט לא שולל לזנוח לטובת משהו אחר, משהו שטוב לי איתו.
אני עושה רק נב שעושה לי טוב.

ביום חמישי הייתי עד לשיחה בין קולגות לעבודה, אצלי בממלכה.
מקשיב ולא מביעה דעה,
אם כי דעתי בנושא מאוד מוצקה,
ולחלקן יכולה להיות מציקה.

אני חש בכאב של האמא, שכל כך קשה לה,
אבל עם כל הקושי האלטרנטיבה אומללה- היא מרחיקה את הבת שלה ממנה-
ולא כל כך במודע.
לאחר שכולן עזבו, לעבודת הקודש,
התיישבתי לידה,
ובבכי שלה אמרתי לה את כל מה את מה שאני חושב,
ואפילו רקמתי לה תכנית מגרה,
אם היא תרגיש שהיא רוצה הצלה.

היום מגיע לעבודה, ופתאום מוציאים אותי מהממלכה,
אני מקבל חיבוק חזק ונשיקה, מסתבר שירד לה האסימון,
הבינה מה הדבר החשוב-
הבת שלה.

מקשיב למילים, ויודע כיצד להגיב,
לסרט הזה אני לא נכנס.
לא הבנתי איך מכנים את מה שיש בינינו "אהבה אסורה"-
יש דבר כזה?
נכון, אני לא מתכוון להיות אדוק- הייתי,
(בינינו-גם לא אזוק )
אל תלמדו אותי מה זו אמונה- מי שלא מאמין בעצמו ובדרך שלו, הוא אתאיסט,
הרי בכל אחד מאיתנו יש משכון- ואם את לא מבינה אל מה אני מדבר- לכי לבסס את לימודייך ה"אדוקים".

מחליט לא להילחם , הרי אני יודע שזו מלחמה אבודה,
אבל קצת כועס על עצמי.... כן.
הרשתי לעצמי לפתוח פרק בחיי שסגרתי ושמרתי מכל משמר,
הרגשתי שפה אני יכול להיות קצת אחר, קצת בטוח.

אני לא אוהב משחקי מילים, אוהב להיות ברור,
קצת כואב לי, אבל מחליט לא משחק משחקים-
הבנתי שדיבורים-אצלך זו מומחיות,
אבל עליי אל תנסי לעבוד, אני הרבה יותר מנוסה-
ויודע שהמקום שלך-אחר, לא בשל.

מחליט שזהו! את הבלבול שלך אני לא מכניס לחיי,
"אהבה אסורה" , אוקיי.
מקווה שיום אחד הדברים יחלחלו למקום הנכון,
באריזה מתאימה.
אדם שלא אוהב את עצמו,
לא יכול לדבר על אמונה- ולא משנה במה.

חותך עכשיו, למרות שכואב-
כל צעד בהמשך יבוא, אך ורק ממך.
בתהליך הזה-אני לא רוצה להפריע.

לזכור-אני לא כועס, אולי קצת כואב,
התפקיד שלך הוא לסלול בעצמך את מסלול חייך-
אני זז הצידה, לא מוכן לחטוף ריקושטים שמשפיעים על הביטחון שלי,
גם לי לא היה קל לבנות אותו.
בהצלחה-אני לא אהיה זה ש"מפריע לך להגשים את יעודך".

שבוע טוב,
ולהתראות.

"ממזמן הגעתי להחלטה שנבראתי כדי שארגיש טוב עם עצמי,
ולא כדי להסתיר מעצמי את מה שאני אוהב "

קבענו שעה,
עמלתי קצת על התפאורה,
הרי מרבית הזמן היא הייתה מוקפת בעלטה.

דפיקה בדלת, היא נכנסת,
רואה את המסכה- ועוטה לראשה.

נעמדת, מחכה להוראה.
מתקרב, היא מרגישה את נשימותיי ואני את שלה.
מסיר ממנה לאט לאט את החולצה,
המכנס יורד, תחתון, חזייה- ובין לבין נושך פטמה.

מרגיש את הלמות ליבה,
אז מעביר לשון על עורפה.
היד גולשת על עורה,
מרגיש את רטיבותה.

לא מרפה את האחיזה החזקה, רגל בתזוזה-
ובשנייה, היא מתקפלת ונמצאת על הרצפה,
בתנוחה שעליי אהובה.
נעמד מולה, היא בטח מדמיינת מה עומד מולה.
היא שומעת את הרוכסן נפתח, המכנס מורד,
אני מכניס אצבע לפיה,
וגורר אותה לזירת הפעולה.

וואו איזה המשך היה......

עד שנראה לי שאני מתחיל להכיר את עצמי יותר,
משהו חדש מתגלה-כך מסתבר.
אני לא יכול להישאר באותה נקודה-
משהו מתחיל להציק לי מייד בנשמה.

אחרי שהיא נכנסה אליי בסערה,
ובאותה פתאומיות יצאה.
משהו מאוד אינטימי השתחרר,
הצורך והרצון בחיבוק
אולי פחות לשלוט , ( להירגע לא עברתי לצד השני)
ולדאוג פחות לתפאורה-
פשוט להתמכר למגע.

לא יודע למה ואיך,
מוצא את עצמי עונה על שאלה,
וגם כשהבנתי שאני מדבר לעצמי-
המשכתי להסביר כיצד מומי ארז את החבילות,
הלא כל כך קלות בתיק המסע,
והשאיר כל כך הרבה מקום להתחלות חדשות.

הרכבת שלי שוב עצרה בתחנה,
תחנה מאוד חמימה.
תחנה שכמעט ושכחתי- שהיא בסך הכל במרחק נגיעה.

לאן אמשיך? הרי אני תמיד במסע.
המסע בין קיצוניות אחת לשנייה,
או בעצם כמו שלי היום נאמר:
"מומי אתה לא איש של קצוות-
אתה פשוט יותר מידי מגוון".
יכול להיות.....
מה שבטוח- למומי טוב!

שבת שלום