אפילו בחושך

אני כנראהממש מופרע!
הרחקתי לכת, והרגשתי מעולה.

קובע מבלי לדעת מה יקרה,
התמונה מצאה חן בעיני-
השיחה יותר.

מגיעה השעה היעודה,
הדלת נפתחת.
הבגדים נושרים מהגוף,
ויורדים על ארבע,
מחכים לפקודה.

אני מתבונן מהסלון החשוך לגמרי על כל המחזה- מחייך,
משתהה בתגובה.
ואז :"לזחול לחדר המואר, לכסות את העיניים להכניס את התחתונים שמחכים לך לפה, ולחכות"
בינתיים, מוזג לי כוסית מהיין האדום, מדמיין מה עובר בראש הכלבה- הרי כל הציוד פרוש לעיניה.
אין בהלה, אז זו סיבה עוד יותר טובה לשמחה.
לוקח גם לכלבה את הכוסית הגדולה, שאתם בטח מנחשים מה יעודה.

אני מגיע, העקבים עושים רעש שמגרה אותה מאוד מסתבר ( איך לא),
3 שעות של עינויים, כאבים, השפלות ולטיפות,
אני ממש נהנה , לראות את הפחד מהתגובה שלי.
מה היה? אני משאיר לדמיון הפרוע שלכם.....אבל אני חייב לספר שאתמול ניקיתי את החדר במים רותחים 

מחר אנו שוב נפגשים, ומי שמכיר אותי יודע שאני שונא לחזור על אותו מופע פעם שנייה,
אחרי קניית כמה חפצים ב"טמבור", נעלה לעוד מדרגה.......
ואולי היא תעלה בדרגה מכלבה לשרמוטה נימפומנית.

תפסתי את עצמי כמה פעמים חושב על תמונות הפחד שלה, וספיגת הכאב ומנוחה הקצרה, הרעד בגופה.....וממש עומד לי! אני כנראה ממש סוטה.


אני חייב ללכת לישון, ולהשלים שעות, לילה טוב.
ולזאת ששלחה לי היום הודעה, ורוצה לראות אותי מחר- אם אני לא מגיע, חייכי , אני בטח נהנה.

אני מגיע בשעה היעודה,
היא עמלה קשה, כך נראה על התפאורה.
באמצע החדר המיטה הגדולה,
ואנו נשכבים ומתחיים בעבודה.
לא לפני שדרשתי שאת הכלבה המעצבנת,
לסגור מייד מאחורי דלת.

אנו משתעשעים,
וכבר חם, אז לא בין הסדינים.
עם הלשון, עוטף לה את הפטמה,
והיד מרגישה כמה היא רטובה.

היא עוטפת אותי בחוזקה,
ואפילו יש שריטה,
ופתאום אני מרגיש לשון לא מזוהה,
מסתכל, ורואה את הכלבה,
עומדת על המיטה.

בועט בה עם הרגל,
היא נפלה והשמיעה יללה.
ההיא, קמה בבהלה-
"אויי כלבה נשמה"
ישבה, ליטפה אותה, הרגיעה....
והכלבה עליי מסתכלת, אפילו דמיינתי אותה אומרת :
"עכשיו לך תזדיין"

רואה את המחזה,
וכשהיא נישקה את הכלבה בפה,
ויתרתי על המשך המעשה.

אתמול חברה מראה לי "מכתב אהבה" אעתיק אותו למענכם:

"אני רוצה להרגיש כך הרבה זמן,
אני רוצה לדעת מהם חלומותייך, ולהפוך אותם לשלי,
אני רוצה לשנות את העולם רק למענך,
את הבלתי אפשרי- אני רוצה .

אני רוצה לחבקך קרוב, בגשם,
רוצה לנשק את חיוך, ולהרגיש את כאבך,
אני יודע כמה יפה זה רק להתבונן בך,
בעולם של שקרים, את לי האמת.

כן מתוקה, כל פעם שאת נוגעת בי-אני מרגיש .....
אני רוצה לשמור עלייך בכל מקום.
אני זורח, כשאת אמרת: "אוהבת אותך".

היא כל כך התרגשה, והודיעה לי שהיא המומה, אבל ממש המומה....
כולה התרגשות מאופן שבה הוא כתב את ה"יצירה", למענה ( אני אישית לא סובל את האדם המדובר).
היא יושבת איתי ומהללת את האדם... סבבה. החלטתי לא להגיב ולא לציין מה דעתי על מה שכתב.

בלילה היא שולחת "יש המשך למכתב....... "שוב מהללת ומהללת את הבחור והיצירתיות שלו,
ואיך היא אוהבת שהא חושב עליה וכו' וכו', ולאט לאט כדוריות הדם המרוקאיות שלי מתחילות לשחק סנוקר זו עם זו, ואני ממש מתאפק לא להגיב, אבל בסוף זה יצא....
לא התעצלתי וכתבתי לה את ההמשך במחשב......
מיד טלפון!
"אני לא מאמינה, חברת אליו וכתבת איתו את השיר למעני?"
חחח- אל תחמיאי לעצמך, אני קצת ענתיקה ואוהב את השירים של דולי פרטון, זה אחד השירים היפים שלה עם חוליו – קבלי אותו.
בהתחלה חשבתי לשתוק.......אבל זה כנראה יותר גדול ממני.

צאי לי מהחיים-עדיף לך,
את נכנסת למקום שבו אין לחזור, אלא להישאר תלוי.
אני בטוח שאת לא יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת –" אני אוהבת...."
תני לי לישון בלילות, אל תצפי-
אין כבר למה.

לקחת לי חלק מהחיים,נעלמת, עזבנו ?
היה לי קשה, אבל התגברתי......
לא בגדתי בעצמי יותר,
אבל בך-בהחלט כן.

אין, אין לך למה לחזור,
אני כבר לא מדמיין את מגע גופך,
חום לשונך,וטעם פיטמתך, אפיו את החיכוך בעכוזך.

להתראות,....

למה נזכרתי בך?את יודעת לפעמים שומעים אמירות שהיו שלנו.
אתמול אמרו לי שאני חמוד כשאני גומר.......

המתנתי כמה דקות, והמשכתי בנסיעה רחוק-
שוב לבד, כנראה שאני די מכור ללבד הזה.
בדרך עוצר, למסיבת נישואים מלכותית.

כאילו ונכנסתי לארמון, אני וההיא ואלו שאיתנו
עומדים פעורי פה- הם מהעיצוב…..
אני בביקורת שלי עליתי על כמה שגיאות …איך טועים כך..?
אבל הם אולי בלי רכבת שמטיילת בעולם, ואני כנראה צריך ללמוד לשתוק.
והפעם למדתי- לא שיתפתי.

מולי ישבה בחורה נחמדה-
תמיד הייתה ברקע- היכרות לא הייתה,
מסתבר שלשנינו יש הרבה במשותף
אפילו לה רכבת כמו שלי,
ויחד ברחבה המון.
אם שנינו לא היינו אוהבים בנות,
אולי היינו יכולים להתפתות....

קצת אחרי חצות, מרגיש שחייב ללכת,
ולהשתמש בציוד שאיתי תמיד.
קובע איתה בחוץ למשימת פינוק,
אחחח…….

בבוקר בקושי קם לעבודה,
מקשיב לשטויות-הראש שלי במקום אחר,
לאן לנתב את הרכבת?

חג שמח לכל חבריי וגם לאלו שלא.
הלוואי ונוכל להשתחרר מדברים רבים
שמונעים מאיתנו לעשות מה שאנחנו יכולים לעשות,
ובעיקר להקשיב לקול הפנימי שבנו ,שקורא לחופש.


אושר, אהבה ושמחת נעורים לכולנו.


יש פה הרבה אנשים שרציתי לשלוח להם הודעה אישית, אבל מסתבר שאתם כמוני כבר לא עשויים מזהב, ואתם לא אצלי בפון או מסנ.
חג שמח.
נ.ב.

לא שכחתי, אבל אני עדיין חושב על התגובה ממך לדבריי:
"אל תלחם בעצמך, אלא ביריב שבתוכך"
ביננו אני חייב פרשנות.
הרי כבן מזל תאומים אני מרגיש תמיד עם עוד......
ואני לא מכיר אף אחד בשם יריב,
אז אין לי עדיין תשובה.

ואם אתם מבינים את המשפט אז "אל תילחמו בעצמכם, הילחמו ביריב שבתוככם".

טוב, הגעתי לנקודה בה אני מחליט- די!
להפסיק לצפות, כך פחות אתאכזב.

להפסיק לנסות להבין- יש דברים שפשוט לא תלויים בי,
ורק לדעת שהמחשבה של האחרים פשוט יותר משונה משלי.

השעור שהכי קשה לי איתו, הוא שאני חייב להפסיק לבטוח,
כי הפעם , מתוך הבטחון הרגעי ,
חשפתי את החלק הפגיע ביותר בי-
וחטפתי חזק בבטן,
לא ידעתי שהיא עדיין כזו רגישה.

קשה לי, הפעם להניע את הרכבת שלי,
אבל אני מחליט לעבור לתחנה הבאה,
אם בכל זאת ברצונך להצטרף לנסיעה-
לשנות מיד את הגישה,
למהר ולקנות כרטיס, ולשלם את המחיר לו אני ראויי!
הרווח כולו יהיה שלך......שלנו.

next!
?


עוד מעט נוסע עם חבר יקר,
משום מה תמיד מתלווה אלי במסע , שלא במודע.
אני הולך להיות הכי שמח שאפשר,
מסיבת רווקים נעשה לו כהילכתה.

ירושלים הינה אני בא!

את מצליחה להצחיק אותי
ואין לך מושג כמה הייתי צריך את זה!
יש פה, אנשים שאני אוהב!

חייב להניח לך,
אשמור לך מקום בלב,
אומרים שהכל יכול לחזור-
למרות שנראה שעבורי זה קצת אחר.

כל מה שחשבנו יחד,
הטיולים, ההנאות וכן גם הזיונים,
כל החוויות שלנו יחד,כמו סרטים-
מתרוצצים אצלי בראש כבר יותר מידי שנים.

אני רואה את התמונות,
לא זקוק לדיבוב.
משחזר את המוסיקה שהתנגנה מפיך,
מרגיש אותך,
למרות ששנים את כבר לא לצידי.

אני חייב להניח לך אהבתי,
כי לא תוכלי לחזור.
מדברים איתי הרבה לאחרונה על אהבה,
אבל , כנראה, הנחתי אותה בצד-
יותר מידי זמן.

אני באמת מוכן לטבילה,ולבדוק-
התחזור אהבתי?
אבל אני חייב ממך תמיכה,
חיבוק והבנה.

דברייך לי משונים,
אני עובר טלטלה איתך בכל שיחה,
מרגיש משהו חזק בנשמה,
אבל חסרה לי אותה הקרבה.