אפילו בחושך

קצב ההתרחשויות לאחרונה,
לא משאיר לי הרבה מנוחה.
אבל כנראה שהקצב הזה עושה לי טוב בנשמה.

עסוק בהרבה עניינים,
מפגשים,
עבודה ( אמנם דחיתי, אבל יאללה מתלבשים על הדברים)
נע מהתרחשות להתרחשות,
ובסיומו של יום-
חוזר לתרפיה היומית- השחייה ( הרופא אישר!)

חזרתי לשגרה.

זהו נגמרת לי החופשה הקבועה
שבמומחיות מתמדת,
יוצא לי להיות בה בחופשת מחלה.
לא כל כך רוצה לחזור לשגרה,
צריך חופשה ארוכה-
אולי שנה שלמה?
אשקול עובדה זו ברצינות,
הרי יש לי את האפשרות.

כבר שבוע שאני באותה הזירה,
מתמכר לתשוקה.
מפתיע את עצמי,
משהו בי השתנה-
שנינו אוהבים את התוצאה ?

ביטוי נוסף של יד ופנים
ביטוי חזק וכואב,
אבל הפעם אצלי הוא לא מעורר תחושות כואבות,
הפעם אני די נהנה מהתחושה שנשארת אצלי ביד.

"לוקח" את השליטה,
מקבל כניעות.
בשיא העוצמה מרפה,
מרגיש את הכמיהה וההתמכרות.

מרגיש שאני רוצה יותר,
מגע אינטימי
לגוף חודר.
חבוק ישן.


כעת, בלבד שלי מנס לחוש,
לחוש את כל הנפשות הפועלות.
וכיצד בליבי הם נרשמות.

אמנם בלי הכסף- אבל כמו שייח סעודי!

חי עם כרטיס פתוח בתוך רכבת משלי,
היעד לא מוגדר, אבל התחנות לבסוף תמיד מובנות.
חונה ברחובות מוארים,
גם חולף בפינות חשוכות.

הרבה אנשים נכנסים לרכבת שלי,
עוברים איתי תחנה או שתיים-
מעטים עברו מסלול בתוך מסילות חיי.

אתמול עפתי בתוך תחנה,
תחנה שחזרתי אליה אחרי תקופה.
שמחתי לראות פנים מוכרות,
ניסיתי, באמת שניסיתי שלא יראו שאני מעלה זכרונות.
זכרונות מתחנות מאוד רחוקות.

רוקד עם מהירה , ריקוד איטי-
מוזר לי לשמוע את המנגינה בזו התחנה,
אבל על הצלילים ועל הצלליות בתחנות,
אין לי שליטה.

הרגליים זזות, אנחנו בקצב הנכון-
ומשהו בי מרגיש-
מרגיש את התחנה שאליה אני לא יכול לחזור,
התחנה שבה יש נר דולק,
נר שלא כובה.

חברה טובה, אמרה לי,
שכל אחד מאיתנו נושא "אהבה רשומה"
אהבה, שלא יכולה לחזור על עצמה,
אהבה, ששום דבר לא ישתווה לה,
אהבה, שלא משנה עם מי תחייה,
תישאר תמיד בלב, עם אותה ה"אהבה".

באותו מעמד, ביטלתי אותה,
למה להרוס את התקווה?
לא שלי ולא של אחרים.
אף פעם לא מנעתי ממני או ממישהו אחר את התקווה-
ייתכן שהיא כל מה שיש לנו.

יושב וחושב עם עצמי,
אולי הצדק עימה ?......
לא כל כך רוצה להאמין בכך, אבל....
חושב , מהי "אהבה רשומה" -
ומה גודל הרישום שנותר בלב.

מריץ סרטים בראש,
לא היפוכנדר בכלל,
אבל שזה קשור לשם-
חבל על הזמן.

קבעתי תור,
רופא,
שעה
ממתין ,
זו כבר לא פעם ראשונה.
מגיע הזמן שלי, נכנס,
חשכו עיניי-
רופאת נשים במקום הקבוע שלי,
טפוו... איזו טעות אומללה.

פשוט התבלבלתי היום במרפאה.......

לילה, עושים גיחה לחוף המבודד,
מאוד רוצה להיכנס איתה למים,
אבל לא, עדיין מוקדם.

נשכבת על קו המים,
הגלים מלטפים לה את הגוף.
מתיישב ממול, מתבונן בגופה הערום.

שולף את הבקבוק, מוזג לה ולי מהאדום.
קר לה,
מדליק מדורה קטנה,
יושבים חבוקים,
מסתכלים על הלהבה,
ולא, לא נאמרת מילה.

אני אוהב להיות איתה, למרות שהאהבה כבר ברחה.
איתה אנחנו יכולים להיות בהדממה,
בלי לחשוש מזה שלא נאמרת מילה.

נשכבת ונזהרת לא להכאיב.
אותה מלטף, שלווה- גם בנפשה יש צעקה.
היא נרדמת קלות ואני-
שוקע במחשבות.

אני כל כך מכיר את הזירה הזו,
לפה אני מגיע, לבד או שלא,
מה קושר אותי למקום? למה תמיד לפה.
קיבלתי הערב את התשובה, דווקא בשלווה שלה.

עוד קשר בין אירועים מתחיל להתברר,
לכל כנראה יש מטרה,
אבל מתי תבין בדיוק-מי אתה? ובאיזה כיוון תמצא את דרכך?

מכסה אותה עם הסדין,
מתבונן בה ישנה.
עוברת שעה, ועוד שעה.
מעיר אותה-
בואי נמשיך אצלי בדירה.

שומע מסביב כל כך הרבה דברים,
ומשהו בפנים נחמץ.
אנשים מדברים על רצון למות,
תסכולים, אכזבות ונקמות.

יכול להבין הרבה ממה שנאמר ,
אבל לא מסכים בכלל.

למה לתת לאנרגייה השלילית ,
לאנרגייה כפייתית והרסנית
להשתלב לנו בחיים?
הרי את עצמנו לאט לאט אנו הורסים.

גם אני הייתי שוקע במלכודת הזו, ואפילו נמצא בה לפעמים.
די, תעריכו את מה שיש לכם, ונסו להשיג יותר.
תסתכלו על משהו טוב שיש לכם ( בטוח שיש) -
ולרצות שימשך , ודברים שלא טובים-לשנוות,
במקום בהם לדבוק ולהתעמק.

במקום לבכות על זה שפגע בי,
תבין-הבעיה היא לא באדם שפגע בך,
אלא בתחושות שנוצרו אצלך.

ודי, די עם "הרצון למות",
כולם זוכים למות , אבל תנסו לחיות,
את זה כנראה לא תרוויחו, אם כל הזמן תצהירו "בא לי למות"

שיהיה לנו רק שבוע טוב, והרבה יותר חיובי מהאחרון.

יש כמה הודעות ותגובות שאני מקבל בפרטי,
לא פעם אני מוצא את עצמי מתפוצץ מצחוק,
או ממש נבוך- ראבאק מי מעז לכתוב כאלה שטויות.
יש אחת שאותי ממש מצחיקה,
" פעם חשבתי שאני רוצה להכיר,
היום אני יודעת שלא-
אני לא מצליחה להבין מי אתה"
ואפילו פעם אחת לא דיברתי איתה, לא בפון ואפילו לו העברנו הודעות...

אז מה שיש לי להגיד ושלחתי גם בפרטי:
א. ההפסד הוא רק שלך.
ב. עשית לי את היום, כי צחקתי המון.
ג. אם אני הייתי סגור על מי אני, הייתי עונה לך??
ד. אם את עדיין רוצה להכיר יש לי כמה תנאים.... אמ...... את ההמשך שלחתי רק לה.

רק מלכתוב זאת הדם מתחיל לזרום חזק, המוח מתחיל לעבוד, וואו.......... אני חייב ל......