אפילו בחושך

עברה שנה, ולא היה לי קל. פעם בשבוע הייתי אצל שוש ופתחתי שם את הכאב. הבנתי מה הבעיה שלי בליצור קשרים משמעותיים ומדוע חיפשתי את החיים בחושך. הרבה דמעות נשפכו בחדר הטיפולים, בעיקר כשחשפתי בפניה את מערכת היחסים שהייתה לי עם מומי. שוש אומרת שהיא שמחה שאני פורקת אצלה את הכאב לדבריה "אנחנו יכולים לדבר על מה שכואב לנו, כשזה נגמר או קרוב להסתיים".
שוש הפנתה אותי לקראת סיום הטיפול למטפל נוסף, שעיקר התמחותו הוא 'אבחון נשמות'. כל כך רציתי למצוא מרפא לחיי הפצועים אז הסכמתי, למרות הספקות שקיננו בי. בפגישה הראשונה עם דוד לא הבנתי מה קורה שם, הוא רצה להכיר אותי והמבט שלו חדר למעמקי העיניים שלי. הרגשתי לא נוח ואז הוא אמר:
"העיניים הם הראי לנשמתך, אבל יש שם מחסום..."
הטיפול הראשון היה קצר. הוא הכיר אותי-גם את הצד האפל שבי. משום מה לא דיבר עליו בכל מהלך הטיפול, כנראה שנתן לי לעשות את הקישור . לא סיפרתי לו כלום על מומי וגם ביקשתי משוש שלא תעשה זאת. בפגישה הראשונה הוא הוביל אותי במדיטציה לגן ירוק שבסופו אגם מים, אליו נכנסתי בזהירות . מאזינה לצלילי ציפורים ומרגישה את חלוקי הנחל והמים שמסביבי -אני מתחילה לראות תמונות ממקום מוכר. אני רואה את עצמי כילדה רצה בשדה וגבר שקורא לי לחזור. לא הצלחתי לראות את פניו אבל הייתה לי הרגשה שאני מכירה אותו היטב גם היום. את אותו גבר ראיתי הרבה פעמים במדיטציות שונות- זה היה מומי.
הייתי אצל דוד במשך עשרה מפגשים ובהם הוא לא אבחן, לא ציין עובדות. הוא העביר אותי בנפתולי נשמתי באמצעות מדיטציות. ודיבר איתי על נושאים שלא היו קשורים לטיפול שרציתי.
למרות שאמרתי לשוש שאני רוצה להפסיק מפני שאני מרגישה שהטיפולים לא מקדמים אותי- נשארתי . ובמפגש האחרון דוד פונה אליי בצורה הכי ישירה :
"זהו המפגש האחרון שלנו- מכאן הדרך היא שלך. עזרתי לך לבנות נתיב חדש שבו עלייך לפסוע לבד"
לא הבנתי על מה הוא מדבר.
"את עברת דרך ארוכה וקשה, את במצב שבו את חונקת את הנשמה שלך. ואחד האירועים המשמעותיים בחייך השנה הצליח להתיר את המחסום שיצרת . את עוסקת בנתינה - אבל ישנו יצור אחד עלי אדמות שתזניחי ואפילו תתעללי בו- בך. במשך כל הטיפולים דיברתי עם הנשמה שלך, בזמן שהיא צעקה אלייך."
"אני יכולה לשתות"
"בטח"
הייתי חייבת לקטוע את המפגש לרגע. אני לא בחורה שהרוחניות מדברת אליה, וכל נושא הדיבור של הנשמה- רחוק ממני. אבל החלטתי לעשות את מה ששוש אמרה לי והוא 'כוח התנגדות' לתגובה הראשונה שלי-לברוח.
"אפשר להמשיך?"
"הרבה נשמות מקיפות אותך. חלקן טובות וחלקן מאוד שליליות. הנשמות השליליות מצליחות להשפיע עלייך כאשר את לא מחוברת לעולמות עליונים-בחושך. ולכן עלייך להדליק נר תמיד בלילה, כי נר זה חיבור לעולמות עליונים"
חשבתי באותו רגע על מומי
"היה לי קשר עם בחור שישן עם נרות דולקים"
"אני יודע-את פגשת אותו כדי ללמוד איך להאיר את החושך שבחיים שלך"
אולי דוד צדק, בלילות שהדלקתי נרות באמת הייתי רגוע ושלווה. חשבתי שזה בגלל שאני חושבת על מומי.
"לבחור שפגשת הייתה מטרה בחיים שלך. חיבור של שני אנשים לאפיזודה ארוכה, משותפת בסרט אחד. זהו חיבור של נשמות. אבל כשחיבור לא טוב אחת הנשמות עוזבת כדי שהנשמה השנייה תתפתח מבחינה רוחנית. את ואותו הבחור -אתם נשמות שמתגלגלות יחד-הייתם אחים, אב ובתו וזוג נשוי. בכל גלגול חייב להיות מפגש ביניכם"
דוד המשיך לדבר על מומי 'אותו הבחור' ותאר אותו לפרטי פרטים : הופעתו החיצונית ותכונות האופי שלו. דוד אמנם דיבר על משפחתי ועל נשמות נוספות שמסביבי אבל לא הצלחתי להוציא מהראש את מה שאמר על מומי ועל זה שאנחנו נשמות תאומות. כך שלא הקשבתי יותר לדוד.
"רז- אנחנו סיימנו. מעכשיו יש לך עבודה לעשות עם עצמך, ואני ממליץ לך להקשיב לנשמה שלך. היא תוביל אותך למקום הנכון. אל תחסמי אותה בעיקר לא בחושך כי היא צועקת ' אני רוצה אור' "
פניתי לכיוון הדלת מודה לו ואז הוא הבליח לאוויר:
"העיניים שלך הן מראה ומבעדן רואים שליבך מלא אהבה- אהבה זו הממלאת את נשמתך כיום תנחה אותך למציאת ייעודך...."
"להתראות"
נסעתי ליפו, ישבתי בדיוק באותו מקום שבו מומי ריגש אותי, חשבתי עליו הרבה. היה לי מוזר כי דמיינתי אותו מולי. היו שני גברים שטבלו בים וממש דמיינתי שאחד מהם הוא מומי. מרחוק הוא אפילו דמה לו. אבל הרחקתי מחשבה זו.
הייתי בחוץ עד שירד החושך וכשנכנסתי לבית לא רציתי להאירו, ואז חשבתי על דברים שדוד אמר וחיפשתי נרות. הדלקתי הרבה נרות ובאמת היה לי נעים בבית. מאותו יום הפכתי למפרנסת נוספת של מפעל נרות- הנרות דלקו אצלי בלילה. מאז אותו מפגש עם דוד לא חוויתי יותר מין בחושך- לא חוויתי מין בכלל.
במיטה חשבתי על דברים ששוש ודוד אמרו לי, ועל המסע הרוחני שאני חייבת לעצמי-לנשמתי.