אפילו בחושך

חוזר, מהלחץ המשפחתי,
דיסק עם מוסיקת נשמה,
ומדליק את כל הנרות בסביבה.

חושב על דברים שנאמרו,
חלקם ממש חילחלו.
פגשתי דמויות מוכרות,
והיו אפילו הפתעות.

קרבתי לחבקה ולנשקה, מחזק,
יודע שהפסדנו חבר.
היא אומרת לי "מומי"
שמעתי עלייך היום הרבה,
פוחדים ממך, אבל אוהבים.

מסתבר שהרבה אותי מכירים מהעבודה,
ואני בכלל לא ידעתי שהם משפחה רחוקה.

דפיקה בדלת, נכנסת אותה השכנה,
היא לא מבינה, אבל לקחה את תפקידה.
עוד לפני שאני מבין, היא מורידה את הבגדים,
זוחלת לכיוון, מנשקת את רגליי.

אוחז אותה חזק בידי,
מכאיב, יודע שמכאיב,
לכיוון הדלת הולכים , היא לא אומרת מילה.
זורק אותה לחדר מדרגות, וגם את הבגדים.

חצי שעה מאוחר : " מומי תודה "

לך תבין