בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רק אני קובעת

אני והזקנה השמנה שלי.
לפני 17 שנים. 2 באוגוסט 2006 בשעה 6:18

אני מתקשרת אל השמנה עם הקפה של הבוקר. "את בבית קפה עם החברות?". היא אומרת שהיא בבית. אני שואלת אם היא לובשת את הבגדים החדשים שקניתי לה והיא אומרת שלא. אני שותקת. אני רוצה שהשתיקה שלי קצת תכאיב לה. אחר כך אני אומרת "את רוצה שאני אבוא?" והיא ישר אומרת "בטח מתוקה שלי אני כל כך מתגעגעת". אני אומרת לה שאולי אני אבוא לקצת. היא שואלת אם גם אני מתגעגעת, ואני אומרת לה שרק אתמול נפגשנו. היא אומרת "בואי לכאן מתוקה, אני אפנק אותך". אני עושה את עצמי מתלבטת ולא בטוחה שאני אבוא רק בשביל לשמוע אותה כמעט מתחננת "בואי מתוקה שלי, את רוצה שאני אקנה לך משהו? עוגה? להכין לך אוכל? איפה את עכשיו? בבית? אני אבוא לקחת אותך, רק תגידי מתי".

היא באה לקחת אותי ובדרך שואלת אם אין לי צבא היום. אני אומרת לה שיש לי רק אחה"צ והיא שמחה ושוב היא מבטיחה לי שהיא תפנק אותי במה שאני ארצה. כשאני אצלה אני אומרת לה "קודם כל תלבשי את הבגדים שאני אוהבת", ואני רואה איך שוב זה מביך אותה. אני שואלת "איפה שמת אותם?" והיא אומרת שהיא החביאה אותם בארון שבעלה לא יראה. אני הולכת איתה והיא מראה לי איפה היא שמה אותם ואז היא מתפשטת מולי. כשהיא ערומה אני מחבקת אותה והיא נצמדת אלי כמו כלבה ומלטפת אותי. אלוהים איזה גוף שמן ורפוי יש לה. אני נותנת לה סטירה על התחת ונהנית מהצליל ומאיך שהיא קופצת מזה. אחר כך אני מועכת לה את הציצים ומושכת בפיטמה שלה ביד אחת ומלטפת את הראש שלה ביד השניה. אני אומרת לה "כוסית" והיא מחבקת אותי ואז אני אומרת לה "יאללה תתלבשי כמו שאני אוהבת".

היא מתלבשת בבגדים הפרחיים שקניתי לה ואני הולכת לסלון ומדליקה טלויזיה. היא שואלת מה אני רוצה שהיא תביא לי ואני אומרת לה שתביא עוגה וקפה קר. אני אוכלת את העוגה ושותה את הקפה ומעשנת והיא יושבת איתי ושואלת שאלות על מה שאני רואה, כאילו היא רוצה להתחבר למה שהצעירים רואים בטלויזיה וללמוד מה אני אוהבת, וזה מגוחך לראות מישהי בגילה מתעניינת ככה כאילו זה באמת מדבר אליה, אבל ככה היא מרגישה מה אני יכולה לעשות.

אני גם אוהבת לשים רגליים על השולחן המפואר בסלון שלה ולראות איך היא נטרפת מזה אבל לא מעיזה להגיד לי כלום. יש לה בית מפואר וכל היום היא רק מסדרת אותו - כשהיא לא הולכת לבזבז כסף או לשבת עם החברות הזקנות שלה, אז אני אוהבת לבלגן אותו. אני מדליקה את המזגן על פול ואז מביאה לעצמי שמיכה ויושבת ככה בסלון וסובלת את השאלות שלה רק בשביל שהיא תרגיש שאני כאילו באמת מבלה איתה ואוהבת אותה, ושתחיה בסרט שלה שאנחנו חברות. איך אני יכולה להיות חברה של זקנה בת 50 שמנה ומגוחכת כזאת?

כשהתוכנית בטלויזיה נגמרת אני קמה והיא ישר נבהלת ושואלת "את כבר הולכת מתוקה?". ואז אני מסתכלת עליה ושואלת אם היא רוצה שאני אישאר והיא ישר אומרת "כן מותק תישארי, להכין לך אוכל?". אני צועקת עליה "כל הזמן אוכל, מה אני פרה?" והיא יודעת שאני קצת מתכוונת אליה ואני גם מסתכלת עליה ישר בעיניים ובגוף שלה. אחרי כמה שניות אני באה אליה ומקימה אותה ומחבקת אותה והיא שוב מלטפת את השיער שלי ואומרת לי "אל תכעסי עלי, אני רק רוצה שיהיה לך טוב", ואני אומרת לה "בא לי שתעשי לי מסג' בגב". היא שמחה מזה כאילו הצעתי לעשות לה את המסג'. היא אומרת לי לשכב על הספה ואני אומרת לה "לא פה. אצלך על המיטה", ואני יודעת שזה מפחיד אותה שבעלה יגלה שיש שם ריח זר או משהו כזה. אני אומרת לה "נו את באה?" והיא הולכת אחרי כמו איזה כלבה. אני מובילה אותה לחדר שלה כאילו זה הבית שלי. בדרך אני פותחת את המקרר ושותה ישר מהבקבוק של המיץ סתם בשביל לראות את התגובה על הפנים שלה.

אני מורידה חולצה וחזיה ושוכבת על המיטה המפוארת שלה והיא עם הבגדים מאלנבי עושה לי מסג' כמו זונה. היא גם מנשקת לי את הגב ומלטפת אבל אני אומרת לה כל הזמן לעשות כמו שצריך ולא ללטף סתם. היא אומרת שכואבות לה האצבעות ושנתחבק קצת ואז היא תמשיך. היא שוכבת לידי ומלטפת את השיער והגב שלי ואומרת לי שהיא תתגעגע אלי כשאני אהיה באילת, ואני אומרת לה שאני אתקשר אליה משם. זה נורא משמח אותה ובשביל זה היא מוכנה ללבוש את הבגדים הפרחיים גם כשאני לא אהיה איתה.

היא ממשיכה לעשות לי מסג' ובסוף אני מבקשת ממנה גם שתנשק לי את הרגליים והיא מנשקת ומחבקת. אני קמה והיא באה אחרי ואומרת לי "תסלחי לי רגע". היא הולכת לשירותים ואני תופסת אותה ומחבקת אותה. היא נמרחת עלי ועל החיבוק שלי ואני אומרת לה "מה בוער לך?". היא אומרת שהיא יכולה להישאר שעות עם החיבוק איתי ואני אומרת לה "את צריכה להשתין?". היא אומרת שכן אבל היא יכולה להתאפק ואז אני אומרת לה "יופי אז קודם שבי על האסלה ותעשי ביד". אני מושיבה אותה על האסלה ומסתכלת איך הבטן שלה יוצאת מהחולצה הצמודה ואיך הציצים שלה וכל השומנים שלה קופצים כשהיא עושה ביד מולי. בזמן שהיא עושה ביד אני אומרת לה כמה אני אוהבת שהיא צעירה כזאת בראש וכמה שאני אוהבת שהיא חופשיה איתי וכל מיני בולשיט שעושה לה טוב כי זה גורם לה להרגיש שבאמת איכפת לי ממנה, אבל היא צריכה את זה בשביל לדעת שהיא עושה את זה בשבילי ושאני גורמת לה כאילו להיפתח ככה, ואני נורא אוהבת לראות איך היא משפילה את עצמה בשבילי. היא גומרת ורועדת כולה ואז אני מקימה אותה והיא הולכת אחרי עם התחתונים ככה למטה והגרביונים והכל ואני כבר יודעת שהתמונה הזאת תישאר לי בראש עד שחבר שלי יבוא אלי בערב ונזדיין ורק אז אני אירגע. כוס אמא של הצבא שתקוע לי ככה באמצע היום, אבל כשאני כותבת את זה אני כבר אחרי הכל ואני רגועה...

אחר כך אני מתלבשת עם המדים והשמנה מנסה לסדר אותם עלי יפה וזה נורא מצחיק אותי שהיא עושה את זה בזמן שהיא לבושה כמו פרחה עם התחתונים למטה וכל השומנים שלה שעוד מעט קורעים את הבגדים, ורק אז אני מרשה לה להשתין. אחר כך גם אכלתי אצלה צהריים ובסוף אפילו הייתי נחמדה והסכמתי שתחליף בגדים כשהיא מסיעה אותי שהשכנים לא יראו, ואפילו חיבקתי אותה שוב לפני שיצאנו, שתרגיש טוב הזקנה השמנה שלי.

לפני 17 שנים. 31 ביולי 2006 בשעה 16:59

אני מתקשרת אל השמנה בצהריים, חם לי ואני מזיעה. "מה זה כל הרעש הזה, איפה את?". היא אומרת "אני בבית קפה". אני שואלת אם היא עם חברות והיא אומרת שכן. אני מרגישה את המבוכה בקול שלה, כאילו הן כבר יודעות עם מי היא מדברת, למרות שאני יודעת שהן לא. "טוב חם לי. בואי לקחת אותי". היא אומרת "אני כבר באה מותק". "זריז".

היא מגיעה ואני נכנסת לאוטו. היא מתה שאני אחבק אותה, אבל היא יודעת שאת זה אני עושה רק כשאנחנו לבד. השמנה שלי יודעת את הגבולות שלה, אבל אני אוהבת לבלבל אותה ולשחק איתה. "כמה זמן לקח לך, השארת אותי להתעלף פה". היא אומרת שהיא באה הכי מהר שיכלה. היא נוהגת ואני מסתכלת על הבטן השמנה שלה ועל הציצים שלה. אני רואה על הספסל מאחורה שקיות של חנות בגדים ואני שואלת מה היא קנתה. היא מספרת לי, ואני לוקחת את השקיות ומסתכלת על הבגדים שהיא קנתה. משגע אותי שאין לה מה לעשות בחיים חוץ מלבזבז כסף כל הזמן. בגלל זה היא גם צריכה אותי, להרגיש שיש לה משהו בחיים המשעממים שלה. ובסוף היא גם קונה חליפה של זקנות. אני אומרת לה "מה את קונה בגדים של זקנות? את כולה בת 50". היא שואלת אם החליפה זקנה בעיני. אני מסתכלת עליה ואומרת "תורידי את החזיה". היא אומרת "השתגעת? עכשיו?", ואני אומרת "רק את החזיה לא את החולצה", ובסוף אני משכנעת אותה. היא מורידה את החזיה והציצים שלה נופלים. עם הבטן שלה זה מזכיר לי תמונות של קופים. אני אומרת לה "עם גוף כמו שלך את צריכה ללבוש בגדים יותר סקסיים". היא שותקת. אני אומרת "אני רוצה שתקני שמלת מיני כזאת צמודה שתבליט את הגוף הסקסי שלך". היא אומרת שהיא שמנה ושמיני לא מתאים לה. אבל אני יודעת שלא רק השומן מפריע לה, אלא זה שהיא חושבת שנשים בגילה ועשירות כמוה לא יכולות ללבוש בגדים כאלה. אני אומרת לה "או שאת תקני או שאם את מתביישת תביאי לי כסף ואני אקנה לך". היא שוב מנסה לשכנע אותי לוותר על זה ואז אני מתעצבנת ואומרת לה "חשבתי שאת אוהבת אותי" והיא ישר אומרת "את יודעת שאני אוהבת אותך מותק". אני אומרת "חשבתי שאמרת שתעשי הכל בשבילי", והיא אומרת "אבל אני לא יכולה ללכת עם בגדים כאלה ברחוב". "מי דיבר על ברחוב, מה את דפוקה? תלבשי את זה רק בשבילי". היא שותקת ובסוף אני רואה שהיא סתם מנסה להתווכח, אז אני אומרת לה "טוב תביאי את הכרטיס אשראי שלך".

בחנויות שהיא קונה בגדים אי אפשר למצוא את הדברים שאני רוצה לקנות לה. אני אומרת לה להסיע אותי לשוק הכרמל. אני מסתכלת איך כל הסביבה הזאת זרה בשבילה, ואני מאוד נהנית לראות אותה ככה. אני אומרת לה לשבת לשתות קפה כמו שהיא אוהבת, ואני בינתיים אקנה לה בגדים. אחרי שעה אני חוזרת עם השקיות ופוגשת אותה, ואני רואה שהיא עדיין מסתכלת על כל האנשים באלנבי כאילו היא במוזיאון או בגן חיות, אבל היא בעצם החיה המוזרה פה. אני כולי מזיעה וחם לי. היא קונה לי שתיה ואני שואלת אותה "את רוצה לראות מה קניתי לך?". היא אומרת "לא פה מותק" ואני אומרת לה "רק לראות אני לא מבקשת ממך ללבוש את זה". אני פותחת את השקיות ומראה לה, ואני רואה את ההלם שלה ונורא נהנית מזה. אני אומרת לה "יאללה אני מתה לראות אותך עם זה כבר, בואי הביתה".

אנחנו מגיעות אליה ואני אומרת לה ללבוש את הבגדים. אני יושבת בסלון והיא יוצאת אלי. מיני אדום שבקושי עולה על התחת שלה, חולצה שחורה צמודה עם נוצצים ומחשוף ענק, גרביונים זהב כאלה ונעלי עקב ירוק-זהב. איזה חוסר טעם של זונה, אני מתה. אני שואלת אותה איך היא מרגישה עם הבגדים האלה והיא אומרת "זה לא טבעי לי". אני קמה ומחבקת אותה, ואומרת לה "זה הכי טבעי לך, זה מקסים, זה מבליט את הסקסיות שלך". היא עוד יכולה להאמין לזה הטיפשה. כשאני מחבקת אותה ונותנת לה מחמאות היא נמסה. אני מועכת את הציצים שלה ואת התחת השמן שלה. אני מלטפת את הרגליים שלה ומכניסה לה יד מתחת למיני. אני אומרת לה "את צריכה להיות יותר משוחררת, אל תהיי לי זקנה כזאת". אני אומרת לה שאני רוצה שהיא תרגיש נוח וטבעי עם הבגדים האלה כמו שהיא מרגישה נוח וטבעי איתי. היא מכינה לנו קפה קר ואני מעשנת לה בבית ומאפרת על הרצפה. אני מסתכלת על איך שהיא לבושה ומתאפקת לא לצחוק לה בפנים. היא נבוכה מהמבט שלי ואני מדי פעם עוד צריכה להגיד לה שהיא סקסית ולחבק אותה, והיא מחבקת חזק ולא רוצה לעזוב.

אני מספרת לה שבסוף שבוע אני נוסעת לאילת עם חבר שלי. היא שואלת על התאריכים, אני רואה שהיא מתבאסת מזה שהיא לא תראה אותי. אני מבטיחה שאני אתקשר אליה משם. אני מספרת לה מה אני וחבר שלי נעשה שם ואני רואה איך היא מקנאה ונטרפת. כשאני מדברת על אנאלי היא מתחילה להסמיק. אני אומרת לה "בגילך עוד לא קיבלת בתחת?". היא אומרת "אני לא אוהבת שאת מדברת ככה". אני אומרת "איך? למה מה אמרתי?". אני מכריחה אותה להגיד את מה שאמרתי ונורא נהנית כשהיא מתפתלת עם זה, אבל בסוף היא אומרת. אני מלטפת לה את התחת עם המיני שעוד מעט נקרע עליה ואני אומרת לה "אולי הגיע הזמן שגם את תנסי בגילך". היא מתחילה לגמגם ממבוכה ואני אומרת לה שאני אלמד אותה ושהיא תראה שהיא תהנה מזה. בסוף זה יקרה, אני אזיין אותה בתחת. היא שפוטה שלי והיא תעשה מה שאני אגיד. אני רק צריכה לתת לה הרגשה שאני באמת אוהבת אותה. אני מעמידה אותה מולי ומסתכלת שוב על הבגדים החדשים שקניתי לה. אני מסתכלת לאט לאט על הציצים שלה ועל הבטן והתחת השמן שלה ואיך הכל נוצץ כזה ופרחי ואני אומרת לה "את כזאת כוסית". היא אומרת "די, זה לא נכון" ואני אומרת לה "אני אומרת לך שאת כוסית". אני קוראת לה אלי ומחבקת אותה והיא יושבת על הברכיים ומחבקת אותי על הספה. אני מלטפת לה את השיער ואומרת לה "אני אוהבת שאת משוחררת כזאת ושיש לך ראש צעיר" והיא מחבקת אותי יותר חזק. אני אומרת לה "עם מי את יותר אוהבת להיות - איתי או עם החברות הזקנות שלך מהבית קפה?", והיא אומרת "ברור שאיתך מתוקה שלי". אני אומרת לה "תרדי לי עכשיו?" והיא מבקשת להתחבק עוד קצת אבל בסוף אני אומרת "נו תרדי לי", והיא יורדת לי עד שאני גומרת.

אחר כך אני מחבקת אותה עוד קצת ואז אני אומרת לה "תביאי לי כסף לאילת". היא אומרת "מה, לא נתראה עד שתסעי?", ואני אומרת לה שאני לא יודעת ושנראה אם יתחשק לי, אז היא נותנת לי כסף. היא מסיעה אותי הביתה ואני מסכימה שהיא תלבש בגדים שהיא בוחרת, כי אני יודעת שזה יביך אותה שהשכנים יראו אותה לבושה כמו פרחה שקונה בגדים באלנבי, אבל אני משביעה אותה שתלבש את הבגדים האלה ותתרגל אליהם כל יום, גם כשאני אהיה באילת.

לפני 17 שנים. 30 ביולי 2006 בשעה 14:10

אני מתקשרת לזקנה השמנה שלי ושומעת את ההתרגשות שלה כבר כשהיא אומרת לי שלום. אני שואלת "יש אוכל?" והיא אומרת שכן ומיד מתחילה לפרט מה היא בישלה והכינה. אני אומרת לה שאני באה עוד עשרים דקות ואני רוצה גם סלט. היא אומרת שהיא תכין ושואלת איפה אני. "לא שמעת שאמרתי שאני בדרך? מה את חרשת?". היא אומרת סליחה. אני אוהבת את איך שהקול שלה רועד. "אני רוצה צנוברים בסלט". היא אומרת שאין לה בבית צנוברים. "אז לכי לקנות זריז".

מה שהיא לא יודעת זה שאני כבר שם. כשהתקשרתי אליה כבר התחבאתי מול הבית שלה וסתם אמרתי לה שאני באה עוד עשרים דקות. אני רואה אותה יוצאת מהבית והולכת לקנות לי את הצנוברים. היא הולכת מהר כמו כלבה שמנה. אני מסתכלת עליה וחושבת אם להתקשר להלחיץ אותה עוד יותר או לא.

היא חוזרת הביתה ואני מחכה עוד כמה דקות, מסתכלת בשעון ואז מצלצלת בדלת שלה. היא פותחת לי את הדלת ואני מסתכלת עליה. "זה מה שלבשת כשהלכת לקנות לי צנוברים?". הזקנה השמנה מסמיקה. איך בגילה היא עוד מסמיקה ונבוכה. הקול שלה רועד וזה מתחיל להרטיב אותי, אבל אני קודם כל רעבה. "הכנת את הסלט?". היא אומרת שכן ועדיין מסתכלת על הבגדים שלה לראות מה לא בסדר בעיני. אני יודעת שהיא רוצה לשאול אותי, אבל היא מתביישת או מפחדת. לא נורא, שתלמד בדרך הקשה. מגיע לה, לזונה העשירה הזאת.

אני נכנסת לשירותים ומשאירה את הדלת פתוחה. אני יודעת שהיא רוצה לראות את זה. אני קוראת לה "כלבה בואי אלי". היא באה מהר, ויש לה את המבט הזה שרוצה להסתכל אבל לא רוצה שידעו שהוא מסתכל. מגוחכת. אני אומרת לה "איך קראתי לך?", והיא אומרת בשקט "כלבה". "את כלבה?". "את יודעת שאני הכלבה שלך". אני מסתכלת עליה ואומרת לה "אז אם את כלבה תבואי כמו כלבה, לא כמו שבאת". היא הולכת וחוזרת על 4. התחת השמן שלה בולט וכמעט קורע את המכנסיים. מזל שזה טייץ. אני משתינה ומשחקת לה בציצים עם הרגל. אני מנגבת וזורקת את הנייר על הרצפה. שתרים בעצמה, אני יודעת שזה מדליק אותה.

אני שוטפת ידיים ומתישבת לאכול. השמנה יושבת לידי ומסתכלת עלי. "מה את נועצת בי עיניים?". היא מבקשת סליחה. היא אומרת שהיא התגעגעה אלי ושהיא רוצה לדעת אם אני מרוצה מהאוכל. אני רעבה ואני אוכלת מהר. "המבטים שלך מעצבנים אותי". היא שותקת, אבל אני יודעת שהיא רוצה להגיד או לשאול משהו. אבל אני מעדיפה שתסתום כשאני אוכלת. גם ככה היא בטח סתם רוצה לשאול איך היה בצבא או משהו טיפשי כזה. סתם להרגיש שאני מדברת איתה, אבל אני עייפה ורעבה וגם חם לי.

כשאני מסיימת לאכול היא שואלת אם אני רוצה עוד משהו, או אולי קפה, או עוגה שהיא קנתה "במיוחד בשבילי". אני אומרת לה "אחר כך". אני נשענת אחורה ופותחת את החגורה והכפתור במכנסיים. היא מסתכלת. אני שואלת "מה קרה?" והיא אומרת "סתם, כלום", כמו תמיד כשלא נעים לה להגיד משהו. "כלום אז לכי תביאי לי סיגריה". היא מביאה לי סיגריה ומאפרה אבל אני מאפרת על הרצפה. שתנקה אחר כך. ממילא היא כל היום בבית וכל מה שהיא עושה זה לחכות לי או לבעלה. אני הולכת לסלון והיא באה אחרי. אני מתישבת על הספה ופותחת קצת את החולצה. אני יודעת שהיא רוצה לראות אבל אני לא מראה לה. רק מורידה את החזיה וזורקת לה. היא מקפלת אותה ושמה בצד ואני מעשנת ואומרת לה להתפשט. היא מורידה בגדים לאט. הגוף הזקן והשמן שלה לא מושך אותי, רק זה שהיא מתביישת ונבוכה ממני מדליק אותי. אני משחקת לה עם הרגל בכוס. היא מתכופפת ומורידה לי את הסנדלים, ואז מחבקת את הרגליים שלי ואומרת לי כמה היא התגעגעה אלי. "אמרתי לך שאני אבוא כשאני ארצה, נכון?". היא אומרת שהיא יודעת. היא שותקת ומתחילה לעשות לי מסג' ברגליים. היא מנשקת את הרגליים המזיעות שלי. אני מקיפה את הגוף השמן שלה עם הרגליים ומושכת אותה אלי. היא מתנפלת עלי בחיבוק וכמעט בוכה על הבטן שלי. סוף סוף היא מעיזה להגיד "מתוקה שלי, את יודעת שאני אוהבת אותך כל כך, אני מוכנה לעשות הכל בשבילך". אני משחקת לה בציצים הנפולים שלה. אני אומרת לה "בא לי שתרדי לי". אני מורידה את המכנסיים והתחתונים והיא יורדת לי ככה כשאני על הספה בסלון המפואר שלה ושל בעלה. הוא, אין לו מושג על מה היא מבזבזת את הזמן והכסף. היא יורדת לי, ולפחות את זה היא יודעת לעשות כמו שצריך. אחרי שאני גומרת היא מנשקת אותי בבטן וברגליים. אני אומרת לה לשכב על הרצפה מולי ולאונן.

היא שוכבת על הרצפה ומאוננת מולי בלי בושה. מרטיבה את האצבע, פותחת את הכוס שלה עם האצבעות ומאוננת ישר על הדגדגן עם האצבע ביד השניה. אם הייתי לסבית אולי זה היה מחרמן אותי, אבל הרבה יותר מחרמן אותי לחשוב על זה שהיא עושה את הדברים האלה בשבילי. אני לא חושבת שהיא דמיינה פעם שהיא תגיע למצב כזה. אנשים חושבים שאם יש להם כסף אז יש להם גם כבוד, אבל יש אנשים שאין להם כבוד בבסיס ולא יעזור הכסף שלהם. היא גומרת ומבקשת להתלבש. "מה קרה את מתביישת ממני?". היא שוב מתנצלת. היא מבקשת לפחות שאני אחבק אותה. אני מחבקת אותה קצת ואומרת לה שתתלבש ותסיע אותי. היא שואלת אם היא הרגיזה אותי, היא מבקשת שאני אישאר קצת, מתחילה שוב להגיד לי על העוגה שהיא קנתה במיוחד בשבילי, ועל זה שכל כך הרבה זמן לא הייתי, ושאני רק אשב איתה והיא לא תציק לי. אני אומרת לה "כולה שבוע לא באתי, וזה בגלל שכשאני כאן את כזאת נודניקית". היא קמה להביא את הבגדים שלה ואני מושכת אותה אלי, מחבקת אותה שוב ומנשקת אותה בפה. זה שובר אותה, ואני יודעת את זה. היא מלטפת לי את השיער ומבקשת שאני אבטיח להיות בקשר.

היא מסיעה אותי הביתה. היא רוצה שאני אחבק אותה שוב אבל ליד הבית שלי אני בחיים לא נוגעת בה. היא שואלת אם אני צריכה כסף ואני תמיד לוקחת קצת, ומה שיפה זה שהיא עוד אומרת לי תודה.