You'd kill yourself for recognition

תופרת את עצמי חתיכות, חתיכות
סופרת פריטים במזוודה
מתחפשת בשקט, מדיטטיבית, נושמת
הנה אני, פיסה של כלום
פוסעת במעלה הפנטזיה,
כלה?

טול ורוד, טול שחור
טונות של קונסילר, מסקרה
ויניל, רשת, תחרה מעקצצת
טלק, ידי גומי, פטישיסטית של לטקס
יאללה, עופו מפה כולכם
דום כלבלב שלי, תן לי ללקק את כולך

גופי שלי קשור ומקובע, מאיים להתפקע
מתגעגעת לנשימה סדירה
נכנעת ללא תכנון לפשעי הגוף, הפתעה
לא מסתירה יותר את הבושה
בוערת ואדומה רק כדי לגלות שבושה מנכיחה את הרגע,
הוויה

עולה ויורדת במנהרות רעש ושקט
מגלומנית, נחבאת אל הכלים, הפכפכה
אני טראש, אני קיטש, אני קצפת ורדרדת
אני תמונה של אלפי פרטים
הסתכלו, הסתכלו עליי, אני, אני כל חברת הראווה,
קלה?

אך האמת היא גלולה מרה, מתחמקת
מנפצת את כל מראות האשליה
אהבה, אמרנו. אמרנו אהבה. אפשר להזמין אהבה באמירה?
ומה השתנה, בעצם, חוץ מהסטוריה של טקס?
הטבעת? הקולר? כתם החינה הדלוחה?
הניתן למסד את הבלתי ניתן למיסוד?
ומה יש בה, בגושפנקא של הסביבה?

מסע שלם של שבוע בעקבות עצמנו
הכל רק כדי ללמוד שאנחנו כלום, גרגר בחול, פיסה ארוגה, מנדלה
הכל רק כדי ללמוד שהחיבור בנינו הוא הוא העולם, הוא הניצוץ, הוא כל שיש לנו,
אנחנו ההשראה

ואתם הקהל, עכשיו תורכם, כפיים
פוווו אחד גדול עלינו, פזרו אותנו אל הרוח, היא המתנה