לפני 15 שנים. יום ראשון, 1 בינואר 2012 בשעה 20:52
והוא מחכה כבר ימים לגמור, אבל השקט שלו בידיי. אני עוד לא מוכנה, הריכוז ממני והלאה ואין לו שום סיכוי לגמור לפני. כבר יומיים הוא מסתובב עם זקפה אדירה, מבושמת במאוהבות מתקתקה ותחתוני גומי, מעריץ ומכרכר, מעריץ ומתייסר. אני רואה כמה הוא רוצה אותי כשהוא מסתכל עליי מכל פינה אפשרית בבית. ואני בשלי. לקח לך כל כך הרבה זמן להמיס את הקרח, עכשיו נראה אותך ממיס את שלי. ואני דווקא בכלל לא כזאת מטבעי, האיפוק הוא לא חלק מהדנא שלי. גם לא הנקמנות. אבל אני רוצה אותו מתחנן, אבוד, כמו שלא ראיתי אותו מעולם. אני רוצה להעניש אותו על האהבה האינסופית לטיפופי העקבים הגבוהים גבוהים, ללק, לסגידה לטבעת הנישואין שהעניק לי על אצבעות הרגליים. אבל אני גם אוהבת אותו בדיוק ככה. מתבייש, כמה, סוטה ומכור.