אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 15 שנים. 19 בדצמבר 2008 בשעה 15:05

פתאום אני שמחה

מילים: לאה נאור
לחן: נחום היימן

פתאום אני שמחה נורא
רוקדת* ושרה לי
איני יודעת מה קרה
אבל דבר מה קרה לי

אני רוקדת כל היום
ובכלל זה לא קשה
לכל מי ששואל אותי
אני אומרת ש..

היום אני שמחה ולא יודעת למה
היום אני רוקדת כל היום
היום אני שמחה ולא יודעת למה
אפילו לא יודעת מה פתאום

וכל ילדה חושבת לה
שאם אני רוקדת
אז בטח יש לי חג נפלא
שבת או יום הולדת

אני רוקדת עוד ועוד
במעגל גדול
אפילו אם ארצה מאוד
כבר לא אוכל לחדול




*אבל לא בציבור

מי אמר מניה דיפרסיה ולא קיבל???

לפני 15 שנים. 17 בדצמבר 2008 בשעה 10:46

חוסר נחת ושלווה בסיסי עוטף אותי לאחרונה.

זה לא בדיוק דיכאון. כבר הייתי שם.

זה פשוט סוג של חוסר יכולת להשלים עם היש והאין בחיים שלי.

ובעצם החיים שלי טובים.

ובעצם, זה הגיל שבו הייתי צריכה להיות מיושבת יותר בדעתי, רגועה...

ובעצם, כבר הייתי צריכה להתרגל למה שיש, לשנות מה שנדרש לשנות.

וחוסר הנינוחות הזה משגע אותי.

זו לא אני, האישה המשוגעת הזו.

זה לא שהאופי שלי רגוע ושקט, נהפוך הוא. אני חיית ריגושים.

אבל חוסר השקט הזה...הוא לא כזה של ריגושים

הוא סוג של עינוי סיני שמטפטף לי בתדירות מעצבנת על הנשמה

והנשמה שלי כבר עייפה. מוותרת.

אני עוד צעירה מדי לויתור כזה.

אני כבר זקנה מדי מכדי להאבק.

לפני 15 שנים. 16 בדצמבר 2008 בשעה 14:34

יוחזר הקיץ לאלתר!

(ג'ול חולה על סף מוות קליני,

בלי אויר, עם המון אנטיביוטיקה)

לפני 15 שנים. 15 בדצמבר 2008 בשעה 20:33

חולה.

עצבנית.

כועסת.

מתוסכלת.

שיתפוצץ העולם.

לפני 15 שנים. 14 בדצמבר 2008 בשעה 18:54

...ואמא של אדם יקר נפטרה. ככה , במילים אלה, היא קדחה לי במוח.

היתה לי הרגשה שאני יודעת איזו אמא של איזה יקר.

אבל לא היתה לי שום סיבה לחשוב שההרגשה בעלת בסיס.

למחרת, סמסתי לו: "הכל בסדר אצלך?"

הוא ענה שכן והתפתחה חלופת הודעות משעשעת.

היום, קרוב למשרד שלו, ואני מתקשרת, כרגיל...

...

זו אמא שלו.

לפני 15 שנים. 13 בדצמבר 2008 בשעה 17:14

האם חדשנות רפואית שווה את עלותה?

600 משפטים.

7200 מילים.

באנגלית.

כספי רבלין בשעתו...

לא הצליחו לנסח מסקנה ברורה אחת


כןןןןן.....

ולאאאא..........


רק שתהיו לי בריאים

לפני 15 שנים. 11 בדצמבר 2008 בשעה 0:27

הוא שב אלי , הביתה,

אחרי שנים רבות כל כך...

(טוב, טוב...ימים רבים)

לפני 15 שנים. 10 בדצמבר 2008 בשעה 17:43

לפחות היה יוצא אינסטלטור שווה.

זה שהגיע צעיר מדי

ונאה פחות מדי.

ג'ול האשמאית

לפני 15 שנים. 10 בדצמבר 2008 בשעה 16:23

מצד אחד יורד גשם.

מצד שני, התפוצץ לי הצינור

וכל הגשם נשפך בחזרה לאמא אדמה.

ממש הדגמה פדגוגית של מחזור המים.

לפני 15 שנים. 10 בדצמבר 2008 בשעה 4:46

הוא תכף מגיע.

יגמר ה"לבד" הזה.

אולי פעם, בתוך המאה ועשרים

יגמר גם ה"לבד" האחר.