לפני 17 שנים. 16 באוגוסט 2007 בשעה 20:51
הימים הופכים לגוש אחד לא מופרד.
לא בטוחה מה היה לפני יומיים ומה אמש.
טביעה בשלולית חול, הזכירה לי, שיש חיים אחרים.
ובחיים, כמו בחיים. ההפתעות הרגילות,
האכזבות הרגילות עוד יותר.
אני עדיין שונאת חול.
הרעב לאוכל, מן הסתם מכסה על כל הפחדים.
בית החולים נראה מאיים יותר ויותר כל פעם
והמציאות הופכת תלושה לחלוטין.
התנודה בין פחד, תקוה, כעס ותסכול
משגעים את המוח.
מסריח שם, ריח של בית חולים
לא של ניקיון, של ...
אף פעם לא הייתי במחלקת בבית חולים
ששורר בה שקט, כמעט דממה.
רק צפצוף המכשירים
ביפ, ביפ, ביפ, ביפ...
מחר היא נכנסת לבידוד.
אתמול בלילה,כמעט הפסדנו את הקרב.
לומדת להיות בריאה בבית חולים.
מעדיפה להיות חולה בבית חולים.
