סצנת סיום:
בעמידת 6. ישבן מונף למעלה, חזון פורץ,
אדומה, מיוזעת, פרועה. מול המראה
מתאפקת לא לפרוץ בקריאות יאאאא, יאאא,
מדריך אחד, מרותק למחזה. במבט שחציו אימה ...
התחלה:
בשעה 3 בלילה, אחרי שהצלחתי להעביר שירים ל MP3 החדש.
מצליחה סופסוף להרדם.
שעתיים קצרצרות אח"כ, השעון המעורר מצלצל.
הלומת שינה, אני יוצאת לוינגייט.
בשעה שהיא תחילת הלילה שלי בד"כ.
יש יתרונות להליכה הזו מתוך שינה.
הדבר הראשון שעשיו בבוקר, היה , מדידת הקפים.
לא הייתי בהכרה. למזלי. אחרת הייתי מאבדת אותה , בברור.
אח"כ, הליכה נמרצת, לצלילי "מקהלת הצבא האדום"
ומסקנה מביכה...ללכת בקצב ואלס, זה משעשע לסביבה ומסוכן לעצמך.
אח"כ, ארוחת בוקר.
בצד אחד של חדר האוכל, מתעמלות הנבחרות האולימפיות שטוחנות
שוקולד, ריבה, גבינות שמנות, חביתות, חמאה, מגוון דגנים...
ומשקלן הכולל, של כל המתעמלות, כמשקל 3 אנשים בקבוצה שלנו..
בצד שלנו, פרט לריחות מהצד ה"רזה", ביצים קשות, סלט ירקות,לחם קל, גבינות כחושות...
משם, כתינוקות של בית רבן, שעור בהליכה נכונה.
חדר כושר עם מדריך חתיך וחמווווד ביותר
ושעה של מתיחות, שבסיומה, הסצנה הנ"ל.
חזרתי הבייתה עייפה אך מרוצה.
בעוד 6 שעות...מתחיל יום מס' 3.
לפני 17 שנים. 20 באוגוסט 2007 בשעה 20:10