פוסעת בעקבות האהבה

זה לקח זמן. כמעט חשבתי שהפעם, אני לא אשמע את זה.

אבל היום, ארבעה ימים אחרי שהתחלנו, הוא הגיע. המשפט:

"בחיים לא ראיתי כזו תוצאה"

פווווו, כבר התחלתי לדאוג שאני נהיית נורמאלית.

ובכן, על אפו וחמתו של הגוף שלי. משהו, הוא עושה טוב.

הגוף שלי, מעדיף שריפת שומן ע"פ שריפת אנרגיה זמינה, במנוחה.

המספרים היבשים אומרים שהוא צורך 1500 קלוריות ביממה,

במצב הרגיל שלי, של בטטה.

כלומר, שכדי לרדת במשקל, בקצב של חצי קג' בשבוע,

אני צריכה להוציא עוד 500 קלוריות ביום.

משהו כמו שעה אירובי. אינטנסיבי.

כמאמר הפירסומת המופלאה...

"לא שילמת את האגרה - לא נעים, לא נורא"

בבוקר, הלכנו . עדיין באיצטדיון.

12 הקפות 4800 מ', בטיפה פחות משעה.

שרפו 605 קלוריות. כמו מאגנום וחצי.

פתאום שמתי לב, למדד חדש בחיים.

מדד ההליכה. או בשפה פשוטה...

כמה אני אצטרך לצעוד, כדי לשרוף את המזון שאני רוצה.

לפעמים, זה נראה הכי קל. לצום. דיאטת שתיה.

כבר הייתי שם. עשיתי. ירדתי. קל ופשוט. אבל רעיון רע.

מסתבר שיש יתרונות לכל המערך הזה של וינגייט

של הפעילות, האכילה המדודה והמשותפת וההרצאות.

לא מחדשים שום דבר, אבל לא מאפשרים להתעלם מהעובדות.

לעגל פינות ולעשות דרכי קיצור.

הפגישה עם התזונאית, לא חידשה דבר. קצת חידדה.

לשם שינוי, אני יודעת וודאית, מה צריך להיות.

היום, אני קצת יותר אופטימית

אולי בכ"ז אני אהייה פעם

180, בלונדינית, 90-60-90 , עם עיניים כחולות ורגליים שלא נגמרות

וכולם ירצו אותי (לא רק בדמיונו של החוקי)