לפני 17 שנים. 2 בספטמבר 2007 בשעה 17:16
אכלתי צ'יפס אחד. לא חבילה. לא מנה. מקל אחד של תפוח אדמה מטוגן. קטן.
לפחות תהייה לי סיבה משכנעת, כשאני אתהה, מדוע אני לא יורדת.
פוסעת בעקבות האהבה
Dominiqua Shiraz
-
הגזמת.
על מקל צ'יפס את מתענה?
קודם כל- מי יכול לעצור אחרי צ'יפס אחד? רק את כנראה, כי הרי הוכחת שכח רצון אדיר כבר יש לך.
שנית, גם כשמתאמצים לרדת אי אפשר לענות את הנפש. סופה של התנזרות בשבירה מהירה וזלילה חסרת רסן.
מגיע לך להנות ממה שעושה לך טוב, ומגיע לנו מידי פעם לפרגן לעצמנו דברים שאנחנו אוהבים- גם באוכל. העיקר הוא לחזור לתלם מיד לאחר מכן, ולהמשיך הלאה.
כן, את בדרך להיות כוסית בלונדינית אלמותית, אבל עדיין בת אדם. תעשי מה שעושה אותך מאושרת
*}{*
על מקל צ'יפס את מתענה?
קודם כל- מי יכול לעצור אחרי צ'יפס אחד? רק את כנראה, כי הרי הוכחת שכח רצון אדיר כבר יש לך.
שנית, גם כשמתאמצים לרדת אי אפשר לענות את הנפש. סופה של התנזרות בשבירה מהירה וזלילה חסרת רסן.
מגיע לך להנות ממה שעושה לך טוב, ומגיע לנו מידי פעם לפרגן לעצמנו דברים שאנחנו אוהבים- גם באוכל. העיקר הוא לחזור לתלם מיד לאחר מכן, ולהמשיך הלאה.
כן, את בדרך להיות כוסית בלונדינית אלמותית, אבל עדיין בת אדם. תעשי מה שעושה אותך מאושרת
*}{*
לפני 17 שנים
קייסי
-
תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב: הדבר הכי משמין בעולם זה רגשי אשם. אכלת, נהנית, הכל טוב.
לפני 17 שנים
