פוסעת בעקבות האהבה

היום הראשון שבו מותר, חוקי ומוסרי אפילו, להשאר במיטה אחרי חמש.

בשעה רבע לחמש, המוח התעורר. אותת לי שיום חדש בפתח וצריך לקום לעמל היום.

היה קשה לשכנע אותו, את המוח, שהיום הוא היום שלא. מתוך ה"יוםכןיוםלא" שימלאו את חיי מעתה.

החוקי המופלא, נשאר לשלח את הנוער לבתי הספר ואני, חזרתי לישון.

אמש, הלכו לתור את הקניון של העיר השכנה, בנסיון נואש לרכוש סומך נופלים. השמועה היתה,

שחברה חדשה באה לעיר והיא מחזיקה בקרבה סומכי נופלים לחזונים נפרצים.

ובכן, לכל המודאגים בעניין החזון...הוא עדיין נפרץ מספיק, כדי שגם הפירמה החדשה והנדיבה,

לא תצלח בנסיון לסמוך אותו.

יום של בסימן של סיומות ווידויים היה אתמול. סיום הטירונות, סיום התינוקות,

וידוי אחד על כוס של ציאי, שיחה מטורללת מחשב מול מחשב

ולמרבה הבושה, צנחתי שדודה....

אני מזדקנת. מקווה שהקיצי היה נעים.