יום ארוך עבר על כוחותינו...
טיול לעיר הקודש, במטרה מוצהרת להביא את אמא לספר.
כן, היא גרה לידי.
כן, הספר בירושלים.
כן, אנחנו נוסעות אליו כבר 20 שנה.
כן, יש ספרים בעירינו, אפילו יותר מכיכרות, אבל יש לנו פינה חמה לגבי.
תוצאת הטיול....
מהפכה.
לא עוד ג'ול האדמונית בעלת החזה המפואר (ו. בפרוה)
מהיום אמור, ג'ול שחורת השיער (החזה נותר על כנו)
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
החלק השני של היום, בשר"פ הדסה.
אם אי פעם, הייתי זקוקה לתזכורת, שרופא טוב, חייב להיות ראשית דבר, אדם טוב,
היום, קבלתי את ההוכחה הניצחת.
הוא פרופ', מנהל מחלקה, ובעל המון תארים וכבוד
ולמרות ההוד וההדר, הוא אדם. א מאנטש, כמו שסבתא שלי היתה אומרת.
פרם בחיוך את כל הלחץ והחששות שלי,
נתן פיתרון ייחודי לבעיה,
ותן את מס' הסלולרי האישי שלו וציין שוב ושוב,
שלא אהסס להתקשר עם כל שאלה.
איפה היו רופאים כאלה, כש"חייתי" בבית חולים כילדה???
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
לסיום, ארוחת ערב בחברה נעימה.
החיים יפים לי היום.
לפני 17 שנים. 12 בנובמבר 2007 בשעה 21:59
