לפני 17 שנים. 21 בנובמבר 2007 בשעה 6:01
מחר, בשעה הזו, בעוד 24 שעות
הקירות יהיו ירוקים, האנשים יהיו לבנים
המיטה תהייה קרה, ואני אהייה גיבורה.
"את פוחדת ממחר?" שאלה אחותי
עניתי "לא".
אני לא באמת גיבורה.
אני מניחה שאיפשהו בתוכי מסתתרת אימה כל כך גדולה,
שמכוסה במיומנות רבת שנים, שהתפתחה מחוסר ברירה.
שאני כבר אפילו לא מזהה פחד. או כאב.
אבל מחר, בשניה שהמחט תנעץ לי בזרוע
רסיסי שניות לפני שאאבד את השליטה לטובת המקצוענים
אז בדיוק, תחליק לי דימעה פיצפונת של פחד
שאף אחד לא יראה
שאף אחד לא ידע.
