פוסעת בעקבות האהבה

אחרי שהכל נראה שנגמר, החוקי מניח את ידו על ראש הנער ואומר

"ברוך שפטרנו מעולו של זה".

אתמול, יום לפני העליה לתורה, החלטתי שהנער יעלה לתורה גם בכותל.

לא ידעתי , כאמור, מה גודל ההפקה שאני לוקחת על עצמי.

אבל קצת גוגל הביא אותי לטלפן ללשכתו של רב הכותל המערבי ולארגון "מורשת הכותל"

הארגון, לקח על עצמו לסייע למי שרוצים לעלות לתורה בכותל המערבי.

האתר שלהם, שהו נעים נחמד וידידותי, בצרוף עידוד "עדין" של אבא שלי, גרמו לי לוותר על הדחייה

הטבעית שיש לי מהממסד הדתי וליצור איתם קשר.

ההפתעה לא אחרה להגיע. למרות שהגעתי אליהם בשניה האחרונה, שוחחו איתי בטלפון בנעימות

הפנו למקומות הנכונים, לא קטרו ולא נזפו, ואחרי מספר דקות, קבלנו את כל ההוראות ליום הגדול.

הבוקר, לאחר פקק אימים בדרך לעיר הקודש, וויכוח בעניין דרך ההגעה האופטימאלית לכותל

(אני ניצחתי בכל המדדים) , הגענו באיחור ניכר לשער האשפתות, שם חכו לנו

שתי נערות, מתנדבות, שברכו את הנער ואותנו, צלמו אותו (ומסתבר שניתן לראות את התמונה

באתר הכותל) ונתנו לנער תעודה המעידה על כך שהוא עלה לתורה בכותל המערבי. לאחר מכן,

צוות אלינו בחור ישיבה חמוד להפליא, שסייע לנו בכל המנהלות באתר.

כל העניין מתבצע על ידם בהתנדבות ובסרוב מוחלט וחד משמעי לקבלת תשלום.

כהרגלי, נתלתי על הסבכה המפרידה בין הנשים והגברים ושם, מזויינת במצלמה צפיתי

בנער, שבשיא הביטחון העצמי, קרא את הבחרית ואת הפיוטים ואח"כ, צעד קוממיות

להוציא את ספר התורה מהארון. מלאי ליבובים, חזרו הגברים מהארון, נושאים ספר תורה ענק.

לצידם צעד נער נוסף בר מצווה. מסתבר שהנער הזה, לא למד את משנתו והגבר שלי, הכהן,

לקח על עצמו את המשימה, לקרוא עבור שניהם את הנדרש.

בניגון תיימני, כאילו העביר את כל ימיו אצל המורי, קרא את כל הפרשות וההפטרות והתרגומים.

אוחחחח...איזה ילד.

ואז, אמר בחור הישיבה לחוקי להניח את ידו על ראש הנער ולהגיד "ברוך שפטרני מעולו של זה"

ואני...אני לא התרגשתי בכלל (לצערי).

והגאווה...היא הגיעה רק אחרי.






תם פרק