לפני 16 שנים. 10 בפברואר 2008 בשעה 20:23
מאוהבת, מאוהבת, מאוהבת.
ובכלל לא איכפת לי שהו בגודל של מקרר.
ובכלל לא איכפת לי שיש לו סנטר כפול שמסתיר לחלוטין את מעט הצוואר שלו
ובכלל לא איכפת לי שעל הסנטר הכפול הנ"ל, גדל שער בתפזורת דלילה.
ובכלל לא איכפת לי אפילו שיש לו חברה דקיקה, בלונדינית, כוסית ורקדנית
אבל, כשהוא עוצם את העיניים ומתמסר למנגינה, אני לא יכולה להסתיר את הריגוש שאוחז בי.
כשהוא פותח את הפה ושר, העולם עומד מלכת.
כשהוא שר שירים "ישראליים", ממצוא רוסי, עולים מול העיניים שלי,
סבא שלי שהיה בעל קול דומה מאד לשלו ואירינה, שהיתה זמרת מחוננת
והעייניים שלי מתמלאות דמעות. והפה מתעקל בחיוך חמוץ מתוק
והגעגועים פורצים והכאב המתוק.
ואני לא רוצה שהוא יפסיק לשיר, לעולם.
אבל הוא מסיים את ההופעה, כי מוסקבה מחכה לו.
ואני מסתובבת עם הדיסק שלו.
מאוהבת.