פוסעת בעקבות האהבה

בשעה חמש, השמש עוד לא הראתה סימני שקיעה.

וכמו ששיערתי, יותר שעות שמש ביום, מעלות לי את רמת מצב הרוח.

ובעוד שעה וחצי, האושר יהייה מושלם לחלוטין.

שורה ראשונה, באמצע.

מולי האיש הכי זר לי, שמסוגל לגרום לי לחייך משך שעתיים שלמות

ולהשאר עם החיוך מרוח על הפרצוף עוד שעות רבות.

העובדה שהאיש בגודל של מקרר SBS, נטול צוואר ועם שער על הפנים,

ממש לא מבלבלת אותי.

בשניה שהוא עולה על הבמה, אני מתאהבת.

בו, בקולו, במילים שהוא אומר, בלחנים שהוא שר.

אני חושבת שהדקות האלה, שבהן אני מרוכזת רק בו,

במוסיקה ובנסיון הנואש לעצור את השעון,

הן הדקות היחידות בהן יש הרגשה של מילוי החלל.

כמה כשרון ורגש ויכולות באדם אחד.

אושר. אושר גדול.

סוף שבוע נפלא שיהייה.