פוסעת בעקבות האהבה

הוא לא יפה, אפילו יש בו משהו מכוער, קצת מעוות, לפרופ' שלי.

(לפעמים אני תוהה, איך לאבא חתיך כמו שיש לו וגם אמא לא רעה בכלל, נולד כזה.)

אבל מתחת לכל החזות החיצונית הבלתי מושכת בעליל, שוכנת נשמה עצומה.

נשמה שיכולה לקחת אותי ולגרום לי לשנות.

(וגם זה מעורר תמיהה. איך להורים עם מוטיביים סוציומטיים ברורים, יוצא כזה)

ו...לאץ הוא לא שייך לתחום מדעי הנפש למינהם.

הוא פרופ' בתחום רפואי גריידא.

תחום חשוב לא פחות.

תחום שיכול להרוג אותי מהר, לפחות כמו ענייני הנפש.

אולי יותר מהר. בטוח יותר כואב ומתיש.

אז אני מכינה את עצמי למכות המילוליות שעומדות לנחות עלי.

לסייגים וההשגות שהוא ימצא בחיי,

לאיסורים והחרמות על חלק מחיי

ולחובות והמטלות שיבואו במקומם.

בדס"מ רפואי כזה.