פוסעת בעקבות האהבה

מאוהבת. בגדול.

לא. לא משהו ששייך לסקס.

(כבר היתה לנו השיחה על הסקס שמוערך יתר על המידה)

מאוהבת בו. בפרופ'.

האיש הזה, שנמנעתי מלהגיע אליו, רק מהפחד של מה הוא יגיד,

קבל אותי בחיוך גדול.

זכר, פחות או יותר, למרבה הפלא, את ההסטוריה הרפואית שלי

וטרח, לכל אורך הפגישה, להרגיע אותי מצד אחד

ולנסות למצוא פתרונות בלתי שגרתיים, לתופעות הבלתי שגרתיות הפוקדות אותי.

והכל, ברוח טובה, חיוך, צחוקים ....והרגעה.

לסיום, יצאתי ממנו, עם מגוון תרופות שאינן בסל הבריאות וחלקן לא רשומות כלל.

עם סלסילה מלאה בדוגמאות לרופא של תרופות שאני צורכת,

ועולות כמו דירה קטנה בשדרות...

ציוד לבדיקה עצמית ומס' הטלפון הפרטי שלו,

כולל הוראה להתקשר בכל שעות היום והלילה.

והעיקר החיוך. החיוך שלא יוצא לי מהראש, שמאיר את הפרצוף שלו ומכסה על כל פגם.

אם היתה קטגוריה של אנשי מופת ברפואה, בפרס ישראל, אני הייתי מנהלת את הקמפיין לבחירתו.