פוסעת בעקבות האהבה

שעתיים, היינו סגורים, 300 איש, החוקי , אני והקלסטרופוביה בתוך המטוס.

זה התחיל בנסיעה של כ 10 דקות, על המסלול. להערכתי, הגענו בערך לבני ברק.

ואז, כך ציין אחד מטובי בנינו, שמאחורי ההגאים, "אנו נאלצים להתעכב"

סוג של תקלה קלה במנועים, משהו הידראולי.

שעתיים של תיקונים, כולל בלאגן מטוסי ותדלוק נוסף, ואנחנו באויר.

טובי בנינו, השתדלו מאד ולהפתעתינו, הגענו לבנגקוק בשעת איחור אחת בלבד.

רק כדי לפתות את המחשב ולקבל מייל, שאין לנו הזמנות למלון בפוקט.

"סוג של תקלה", כך אמר סוכן הנסיעות התאילנדי שלנו.

אחת תקלה +אחד מחשב + אחת ג' עם קוצים בתחת, בכוחות משותפים סדרנו חדר,

במרכז המאפליה של פוקט. מלון חדש, פתוח לארבע רוחות, שמכיל בתוכו שני פיצ'רים מרתקים.

הראשון, על ריק החדר שלנו, בקומה שישית, יש שלט מאיר עיניים "tsunami assmbIy point"

נותן הרגשה רגועה משהו.

בכניסה לחדר, משהו לא מסתדר בעיניים. ואז נופל אסימון ההבנה. הריק המפריד בין חדר הרחצה

והשרותים, לבין חדר המגורים, הוא קיר זכוכית ענק. מה שמבטיח לי חוויה מרוממת,

רוח של החוקי עושה את צרכיו. וולחוקי, חוויה מרוממת לא פחות, של צאתי מהאמבט, אדומה

כלובסטר שלוק, ומשתוקק לטיגון בשמן ושום.


פןקט התירותית מאפנית למדי. המוני מסעדות שמוכרות מיני מזונות דומים. לכל אחת גדוד של

שתדלנים המנסים לכוון אותך בעדינות של פיל בחנות חרסימה, למקום שלהם. מלווים בגדוד לא

פחות גדול של נהגי וקטוקין מהזן המודרני, שהו הכלאה בין חלק כדמי של וספה מפלצתית עם תא

נוסעים של רנו אקספרס. אבל , יצור הכלאיים הזה, הצליך להניע אותנו ממקום םמקום בחינניות.

את שאר הדרכים, חרשננו במו רגליינו, מתעלפים מאושר הפירות שיש כאן. וטעמם המשגע. פרט

לאחד "דוריאן" זה פרי מזן עונש. הקליפה החיצונית שלו עבה, קשה ודוקרת. כשפותחים אותו,

יוצאים 3-4 פודים של פרי במרקם בננה בשלה מדי, בטעם שטוח והחשוב ביותר, זה הריח.

הפרי הזה מריח כבית שימוש ציבורי בתחנה מרכזית. משהן בלתי נספר. בכל פינת רחוב יש מוכר

כזה, שמזהם את סביבתן ברח המרגש.

אבל מי שם על דוריאן, כשיש לנגוסטין ולונגן ורמבוטן ותפוח זכוכית ואננסים ופפאיות. בטוח שמשהו

טוב עשו התאיים, כדי לקבל אושר כזה.


וכל חגיגת הפירות הזו, מלווה את חיי הלילה הרועשים מאד עם נערות צעירת שרטוקדות על הבר.

במיני, ככ קצר, שאפשר לעשות להן בדיקה גניקולוגית שלא תהייה פולשנית ומולן מזילים ריר,

קבוצןת של גברים ארופאיים. הבטתי מהצד על הסיטואציה ולרגע הרגשתי כמו בכלביה של

"תנו לחיות לחיות" שם כל כלב מציג את מיטב ביצועיו, כדי לזכות בתשומת לב של מאמץ פוטנציאלי.

ולא לשכוח...את הנערה שעיסתה אותי. משך שעה שלמה, משחה את גופי בשמן לחצה ולשה ודחפה ו

לא ויתרה. קמתי ממוסטלת היטב. שיבואו עוד כאלה.


לכל המתעניינים ברכישות, בנקודה זו, בפוקט, אין שומדבר שאי אפשר להשיג אצלינו או לכל היותר

בתורכיה במחיר דומה.



זהו. הסתיימו יומיים. מחר הרפתקאות חדשות.

ולמרבה הפליאה, גם כאן, מרחוק, יש לי צורך לכתוב.





נ.ב.


הקןוראת שושו מתבקשת להעלות מהאוב את הפוסט על מועדוני סאדן בק"ק בנגקוק.


תודה, ההנהלה



ג'ול, פוקט, תאילנד