פוסעת בעקבות האהבה

תרשו לי להחצין את השטחיות שאני מסתירה כה יפה ביומיום.

בניגוד לסוכות, כאן, בתאילנד, יש שלושה מינים.

על המין השלישי, ליידיבוי, כבר אין מה לומר מעבר לנאמר עד כה.

מה גם שטרם הספיקונו להפגש עם כנ"ל. מה שמותיר את הסיפור עם גברים ונשים.

שלושה מיני גברים משוטטים בפוקט: תיירים מהמזרח הרחוק, שעליהם אין מה לספר הביתה.

גם אלה הבנויים לתלפיות, ויש כמה כאלה, מגיעים לי ביום טוב, לגובה הכתף.

הסוג השני, תיירים מערביים. רובם נראים שתויים וחרמנים או גם וגם. מסתובבים עם מבט בוהה

בעיניים , בולעים את הילדות התיאלנדיות. אלה, בהתחלה, גורמים למפלס הבחילה לעלות ואח"כ,

לרצון להכות אותם, , להיות קשה מאד להתמודדות.

הסוג השלישי, הם המקומיים. אלה שימכרו את האמא שלהם, תמורת באט נוסף.

הם דקים, ארוכים ומחוטטים. מגעילים למדי ובהחלט לא מזור לעיניים.

או בקיצור, אין שעשוע.

המין השלישי, המפתיע, הן הנשים. וכמו כל דבר, אף הן מתחלקות לשלוש:

הסוג הראשון, אליו אני משוייכת, נשים , תיירות, מהמזרח או המערב, מזדקנות בחן יותר או פחות.

הסיפור של היום, הוא על שני הסוגים האחרים: תיירות יפאניות ארוכות אברים, דקות גזרה,

לבנות כטופו טרי. הן נטולות סממנים נשיים כמעט לחלוטין. שטוחות לחלוטין, ישבנן שטוח,

אין סימני אגן (הים התיכון). הן נראות קצת כמו נסיון לייצר אדם נטו זויג. הופכות להיות דומות יותר

ויותר לדמויות המנגה. ובכ"ז, יש בהן משהו מושך. המוזרות שלהן, המבנה, יוצר דמות מרתקת

הסוג האחרון, אלה שבאתי, להלל לשבח לקלס ולפאר, הן הנערות התאילנדיות. אמאל'הההההההה

מסתובבות כאן נערות , להערכתי בנות 16, 17, שנשמתי פורחת מפאת יופין. החוקי צריך מדי פעם,

להצליף בי קלות ולשחרר את המבט מהרגלים המדהימות שלהן. הם מושלמות. כמו בובות חרסינה

עדינה. בנסיון נואש לחרר אותי מהבהייה, החוקי מצביע על נערה מהסוג הנ"ל שפוסעת

עם אישה כבת 50, שמנה ולא נאה. לטענתו, ככה הן תראינה, בגיל 50.

ובכן, לאחר מחשבה מעמיקה, החלטתי שהייתי מעדיפה לחיות 30 שנה כוסית ואת השאר,

בלתי כוסית בעליל, מאשר לא כוסית לעולם.


מי יתנני כוסית...