פוסעת בעקבות האהבה

סבא'לה

יום השואה, השנה, קרוב כל כך ליום ההולדת שלך. ובשני התאריכים, אני לא אהייה לצידך.

פעם ראשונה. הקטנה, צלצלה יום מבית הקברות. היא לקחה אליך את אמא ואת אחיה,

מסורת חייבת להשמר. ואתה. אתה לא תהייה לבד ביום השואה. אז היא צלצלה מבית הקברות,

בדיוק בשעה 10. שנעמוד יחד בצפירה של יום הזיכרון. 9 שנים שאתה איננו איתנו.

היא היתה בת שנה וקצת כשנפטרת. ועבורה, אתה חלק מהחיים.

אם הייתי מאמינה בגלגולי נשמות, הייתי בטוחה שחלק ממך התגלגל אליה, ביום שהיא נולדה.



טומבלה, טומבלה, טומבללייקה...

אתמול, במים הצלולים של הים בקוסמוי, תלויה על החוקי, נזכרתי פתאום, בנסיעות שלנו,

כשהייתי ילדה, מחולון לחוף הסלע בבת ים. הטיולית הכחולה, היתה עוברת ברח' יוספטל ואוספת

אותנו, סבתא, אתה ואני ואת יוסף הג'ינג'י. ובמים, בין הגלים, ילדה אחת קטנה, מוקפת בשלושה

מבוגרים אוהבים ואהובים, הייתי שרה בקולי קולות..."טומבלה, טומבללייקה"

ושלעולם תהייה אמא ולעולם אהייה אני, ברוסית. מתפקעת מצחוק כשאתה מסובב אותי במיים.



חב"ד קוסמוי

אתמול בבוקר, צלצלנו אליהם. קיוויתי שהם יערכו איזשהו טקס לציון יום השואה. אבל הם לא.

בלילה, יצאנו לצעוד על שפת הים. מפטפטים בינינו, השתבללתי בעצמי.

מרחוק, ראינו מטחי זיקוקי דינור וב ARK BEACH, חגגו את המסיבה של ימי רביעי,

המוני דציבלים השתוללו שם. ואני, רק חשבתי עליך.

קשה להתייחד, בסביבה כזו אבל גם קל מאד. מה הם מבינים, כל התיירים, הנהנים,

המשתוללים, בכאב? היום זה הכאב שלי, שלנו ואף אחד לא יצליח למנוע ממני להזכר.

לא לשכוח. להעלות על נס. אני הבטחתי שלא אשכח. אנחנו לא נשכח.



לכל איש יש שם

סבאלה, כבר כמעט 9 שנים שאתה לא איתנו. ואני מבטיחה. לזכור ולהזכיר.

בני המשפחה שלך לא יעלמו בתוך המליונים שנרצחו. אנחנו נשמור על הזכרון שלהם.

על זכרון ההורים שלך, זאב ופניה.

על האחיות, לאה וגיטל

ועל האחים, אשר ויוסף יונה, שהיה רק בן 4 בהרצחו.



אני מתגעגעת אליך סבא'לה.

מתגעגעת ולא שוכחת