פוסעת בעקבות האהבה

לצלם כמו משוגעת, מכל הזויות, חנות של "קסטרו" בקניון הכי יוקרתי בבנגקוק.

להגיע לנמל התעופה של בנגקוק ולשמוח שהמאבטחים מדברים עברית.

לקבל מדבקת "יזכור" עם הדרכון ולחשוש להדביק אותה בתוך נמל התעופה.

למהר ולהדביק את המדבקה, בשניה שהרגל דורכת במטוס אל על.

לחכות במטוס, בדיוק לשעה חצות לקום ולעמוד דום, לבד במעבר ולמלמל אל מלא רחמים. בלב.

לצאת מהמטוס לשדה תעופה דומם כמעט, עטור דגלי ישראל ומנורות "יזכור".

לנסוע בדרך הבייתה, בכבישים ריקים כמעט. אבל לשמוע עדכונים על עומס בקריית שאול.

וברדיו מתנגנים כל השירים היפים באמת ובטלויזיה, לצלילי אותם שירים, שמות הנופלים.

ותכף צפירה. לזכר מגש הכסף שלנו. של כולנו.