לפני 15 שנים. 30 ביוני 2008 בשעה 14:35
172800 שניות
2880 דקות
48 שעות
של דממה מעיקה.
מינימום מילים שעוברות בינינו, רק כדי לקיים מארג חיים נורמאלי, לאו דווקא בשבילינו.
48 שעות שבאו בעיקבות כעס גדול, עצום. אכזבה קשה. ממך. בעיקר מעצמי.
גלים של כעס, שבוע אחרי גילויים שבעצם, היו די ברורים מאליהם.
המון דקות של מחשבות על מה שיש לתקן והאם ניתן ובכלל, האם יש בי כוח.
או שאולי רק לנשום עמוק, להוריד את הראש
ולחכות שהכאב יהייה שוב, מספיק בלתי נסבל.
ומעשה.
