אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 15 שנים. 30 ביוני 2008 בשעה 18:23

עוד השקט ממשיך

ונהייה כבד יותר,

ארוך יותר

צמיג.

המחוות הופכות נימוסיות יותר, קורקטיות.

הפחד, חוסר הוודאות כמעט משתק.

אולי הגענו לרוויה?

בטוח שזה סוף. כלשהו.

הנעלם הוא, האם זו נקודה במעגל

או נקודה בדרך.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י