פוסעת בעקבות האהבה

"כואב לי כל הגוף", אני אומרת לאיש השיאצ'ו שלי, כשהוא שואל לשלומי

"ומצב הרוח שלי מחורבן ביותר. כך שאם תלחץ חזק מדי, זה יגמר בבכי".

אז הוא באמת השתדל. הוא טלטל ועירסל ולחץ על שטחים ולא על נקודות

ובלון הדמעות העצום ששוכן לי בבטן, לא התפוצץ.

הוא התפרק לבועות קטנות יותר של דמעות, שהתפזרו ברחבי הגוף.

וכמה מהן, דלפו החוצה, כשישבתי על קברו של סבא שלי,

מחפשת אצלו, למרבה האבסורד, את התשובה והחיבוק הזה שכל כך חסרים לי.

והחור בנשמה. הוא, כמו החור באוזון. רק גדל.