לפני 16 שנים. 15 באוקטובר 2008 בשעה 22:21
בקושי רב הצלחתי להשתחל לתוך חליפת "אצלי הכל בסדר" שלי.
זו חליפה מפוארת ומשומשת מאד.
חליפה ששרתה אותי פעמים רבות לאורך השנים.
המחוך של החליפה, מהדק את החזה, גורם לחשבן כל נשימה.
כל מחשבה, נעצרת בדיוק מעל גובה הקיבה. בנקודה שמתחתיה,
החמיצות עולה ישר ללב ומשם לעיניים.
והחזה, הוא נדחק ישר לכיוון האזניים. גורם לשפתיים להמתח בחיוך...
החלק התחתון של חליפת "אצלי הכל בסדר" שלי, שומר על ההעמדה.
הוא שומר שלא אוכל לרכון ולהתכופף. שלא אוכל להתמוטט לרצפה להתבוסס.
בקושי השתחלתי לתוך חליפת "אצלי הכל בסדר". בקושי רב .
הגוף שלי עוטה שכבות של כאב ותסכול ופחד.
והחליפה, היא כמו נעל ישנה, מתאימה את עצמה לשינויי הגוף.
אבל גם היא כבר מאבדת את היכולת להכיל אותי.
חליפת "אצלי הכל בסדר" שלי.