פוסעת בעקבות האהבה

הם לא מפחידים. לפחות לא עד אימה, החלומות של הלילות האחרונים.

הם רק מציבים לא מראה של עצמי. גרוטסקית, מעצבנת.

ואני מתעוררת בתוכם ומכה על חטאי המחשבה וההתנהגות שלי

וחוזרת לישון, לנגות, שמא תשתנה המגמה של החלום.

אבל טעם הלוואי של החלומות האלה, נותר בעינו.

ואני מוצאת את עצמי, בין שברי חלומות לבין כאבי כתפיים וצוואר,

נטולת שינה, כועסת על עצמי ובעיקר מתוסכלת.



וחוץ מזה, עוד לא החלטתי מה ללמוד.