לפני 15 שנים. 3 בנובמבר 2008 בשעה 10:20
אחרי שיחה לתוך הלילה, עם החוקי, הלכתי לישון. שינה טרופה.
הוא לא מבין. לא יבין. האיש חי על אגו וזה שלו, פגוע.
"תעשי מה שאת רוצה. לא מעניין אותי."
זו התשובה הבוררת והאחראית...
ואני...אני אמשיך לחיות עם זה. כמו תמיד.
אולי בסיבוב הזה, אני אהייה חזקה יותר
ולא אגיע לגרד את החרא מהתחתית.
לא הרבה שעות, שינה בעיקר, מאוחר יותר,
ביקור אצל רופא האליל, מניב שינוי במשטר התזונה.
מעתה, לא 2 ארוחות רגילות ושתיים קטנות,
אלא, יש להחליף את אחת מהארוחות הגדולות,
ב 2 כוסות מרק ירקות ירוקים, טחון.
כשהשאיפה היא להגיע ליום "שתיה" כזה שלם, אחת לשבוע.
איכשהו, ב"אחורנית של הראש", מתנגן לי הסיפור על הרשלה.
בדיוק כשהחמור שלו התרגל לא לאכול - הוא מת.
