פוסעת בעקבות האהבה

אז הכניסו אותה עכשיו לחדר ניתוח.

בני העוולה, מעצבנים ומגעילים, לא נתנו לי להכנס איתה עד שתרדם.

כן, זה נוהל מקובל בניתוחי ילדים.

והתרוץ של ניתוח "חירום" לא קביל.

אם חיכינו למנתח שש שעות, זה לא חירום.

כל הסיוטים שלי קמו לתחיה.

אני בדיוק בת גילה, בחדר הניתוח של תה"ש

בצריף של הצבא הבריטי.

יום קודם, עוד הייתי ילדה בריאה, שלא ראתה בית חולים מבפנים מעולם

ועכשיו אני שוכבת, עירומה למחצה, מבוהלת עד מוות,

ואחות רוסיה צועקת עלי שאם אני לא אפסיק לבכות,

היא תקח אותי פנימה. תוציא את אמא שלי.

כל הסיוטים זינקו ל מיד אל מול העיניים

כשסרבו לתת לי להכנס איתה.

וכמו אז, אסור היה לי לבכות.

ועכשיו. מחכים. שוב