פוסעת בעקבות האהבה

אז חזרתי אליו, אל הרופא הגאון.

הוא היה ילד פלא, כשאני הייתי ילדה.

עכשיו, הלך הילד, הטענה היא שהפלא נשאר.

ואני, אני אוהבת פלאים.

אז חזרתי אליו, קורנת קרינה מיוננת מלוא העין,

עם שני דיסקים, שהרדיולוגית, שפשפה את עיניה למראה התוצאות.

והוא, התבונן שוה ושוב במסך עליו מרצדות ומתחלפות תמונות חתכי רוחב של הגוף שלי.

מתבונן ומשפשפ את הקרחת, שפעם, כשהוא היה ילד פלא, היתה מלאה שערות.

ואחכך, מסתכל ביונותן אתאותה התשובה ששמעתי כבר לפני למעלה משלושים שנה.

שלושים שנים עברו והטכנולוגיה הרפואית, נותרה כפי שהיתה.

האביזריםמשופרים מעט יותר, החומרים משוכללים, אבל הטכנולוגיה נותרה.

ועכשיו הבחירה.

צריכה לבחור בין כאבים מייסרים, שלא מושפעים ממיטב ארסנל הסמים המותרים בחוק

או לבחור בניתוח, שגם אם יצליח, יאפשרלי סוג של חיים נורמאליים, לתקופה של מספר שנים לא גדול.

זו נבלה וזו טריפה.

ואני, בין הפטיש והסדן.

אולי, הטוב ביותר, הוא בקוטר תשעה מילימטר.