פוסעת בעקבות האהבה

אז תמצאי שתי חברות נוספות, אומר לי החוקי, כאשר אני מסבירה לו,

כמה טוב זה חברה שניתן לעשות איתה משמרות דיכאון.

הלוגיקה שלו פשוטה...

אם את מתחלקת עם חברה בדיכאון...אז כל אחת מכן מדוכאת חצי מהזמן.

אם אני אמצא עוד שתיים בדיכאון, ותנאי הקבלה הם שאי אפשר דכאון בו זמנית...

התוצאה היא דיכאון של 25% מהזמן. קטן פי שניים.

לכי תסבירי לו שחברות לא מוצאים ברחוב,

בטח לא כאלה שבדכאון.

בוודאי לא כאלה שאפשר לחלוק איתן את הדיכאון שלי.

אין ספק שלא כאלה שאבין את הדיכאון שלהן.

ולי יש שתיים. לא כאלה שמתחלקות גם בינהן,

אבל כאלה שאני יכולה לחלק בינהם את ה"דיכאון פורטה" הפרטי שלי.

היום, הוא התחלק במסגרת ארוחת צהריים בלתי צפויה,

עקב יום הסטודנט הבא על מוסד הלימודים שלי לטובה (לאוהבי שלמה ארצי ומוש בן ארי)

ספגטי בקארי ירוק עם פירות ים. טירמיסו.

דווקא לא רע, סניף הספגטים בפיתוח.

אם היו לי משקולות לקשור על המלצרים, היה יכול להיות מושלם.

והעבודות עוד לא מוכנות.

עוד חזון למועד.