פוסעת בעקבות האהבה

חזרתי הביתה בנסיעה ישירה.

מורפיום אחד בלילה, להרגיע את הכאבים

אחד בבוקר , לדרך, הפכו את הנסיעה לנסבלת יוצר מהנסיעה לשם.

היה כיף.

המלון התדרדר ברמת התחזוק של החדרים והאוכל (שהיה פעם לאות ומופת),

נהייה בלתי ראוי למאכל. בבוקר נראה כמה גרם השלתי במהלך הצום למחצה שם.

מצד שני, השרות נפלא. המטפלים עושים את מלאכתם תוך השקעה אמיתית ואיכפתיות.

מזג האויר מופלא (40 והמון מעלות גם של המים) ויבש.

הלבד, מנקה את הנפש.

האנשים, כולם, שהתעקשו לשוחח איתי ברוסית בלבד, בכלל בלי לברר האם...

וסרבו לעבור לעברית, גם כשניסיתי (ולשם שינוי, אף אחד לא צחק על המבטא הישראלי שלי)

הצחיקו אותי מאד.

בסיכום, לבד זה כיף. יממלח זה כיף.

כיף לא מתקן את הגוף המתפרק שלי

ולא עוזר לכאבים.

אבל היאוש, נעשה יותר נוח.