לפני 17 שנים. 24 בנובמבר 2006 בשעה 19:39
אוך, אוך, אוך,
זה הקטן, גדל.
3805 גר של תינוק צווח ומסרב בכל תוקף לינוק
משד שגדול כמעט כמוהו,
הופך לגבר מדהים מול עיניי.
חתימת שפם,
המבט הנבון שהיה בעיניו, מיום הולדתו
הופך עמוק ומבין יותר.
הטבע והאבא חננו אותו בתבונה הרבה יותר מהממוצע
משהו ששבר את הסקאלה...
הסביבה הפכה אותו לקשוח, אבל גמיש מספיק כדי
להצליח להתמודד ולא להשבר מכל תקלה.
והאמא שלו, היא הפכה אותו לרגיש לזולת,
תומך, מסייע איש של חברה. של חברים.
ובעל ידע נרחב בחנפנות לאמא, להשגת מטרות בלתי אפשריות...
לנגד עיניי הילדון הופך לגבר חלומות.
כבר מושא אהבתן של החברות של הגברת הקטנה.
(מידע שהתגלה בציטוט של החוקי לשיחת בנות...)
מתה עליו, מאוהבת
תזכורת: אמא, תני לעצמך לטיפה על הלחי.
