בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פוסעת בעקבות האהבה

לפני 17 שנים. 8 במרץ 2007 בשעה 13:35

ארוחת ערב חגיגית,

אצל ההורים,

עם אורחים.

לפעמים,

יש לי הרגשה,

שסשן, ממש אקסטרימי,

יהייה קל יותר.

משעשע יותר,

ופחות כואב.



צער גידול הורים.

wanderlust​(שולט) - ג'ולי, את מגזימה........
לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - מי???

אני????

מגזימה????

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!

:-))
לפני 17 שנים
auditioner​(שולטת) - למען האמת...יש בזה משהו.
כמובן שישנם אנשים בעלי משפחות "מושלמות"
שלא יודו בכך...
אבל כן,בהחלט יש בזה משהו.
לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - שווה המשפחה שלי. מהסוג הנורמאלי יותר

אבל ההורים שלי נעשים פולניים לפתע

זה מצחיק וכבד

:-))
לפני 17 שנים
הייתי כאן - משפחה לא בוחרים
מרק כן
ואין כמו משפחה אין אין אין :-)

לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - דווקא האוכל שווה.

והפעם, אוכל אינדונזי
לפני 17 שנים
פוקה​(שולטת){CB} - נו עכשיו אני מבינה למה אני משקיעה את כל האנרגיה בסשנים...
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - אף פעם לא הייתי מהאלו שמתבעסים מאירועים משפחתים.
זה עושה אותי סוטה?
לפני 17 שנים
ג'ולי​(לא בעסק) - אתה סוטה. נקודה.

ארועים משפחתיים אצלינו היו פעם הבילוי האהוב עלי.

עד שסבא שלי מת. מאז אני לא מסוגלת להתמודד.

ממעיטה בהם ככל הניתן. ומקצרת באלה שחובה.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י