סישנתי אותה!
מול עינהם הפעורות של הסובבים,
הפשטתי אותה מלבושה,
"כלבה קטנה", לחשתי לה.
חייך ישתנו אחרי הטיפול שלי....
היא נפרסה על השולחן,
לידה פרסתי בנחת ובסדר את כל המכשירים.
עינהם של הצופים נמלאו פליאה ורעד עבר בגבם,
עת פניתי טפל בה.
פתחיה נבחנו בקפידה.
שום חומר סיכה לא נמרח ,
מיד דחפתי לתוכם את אביזרי העץ המיוחדים...
בנסיון נואש למנוע את החדירה הקשה לחוריה, היא כווצה אותם.
אולם, הפעלה של לחץ פסי מתון, פער אותם לרווחה והכין אותה לשלב הבא.
מוטות המתכת הקטנים נתקעו בסיבוב.
הקהל, נע באי נוחות במושבו,
עת זויות מתכת ריתקו את איבריה אל גופה...
כעת, היא היתה מוכנה לשלב הבא.
חיבקתי אותה. אמצתי אותה אל ליבי ולחשתי לאוזניה.
"עוד מעט , יקירה. עוד קצת, עבורי..."
הובלתי אותה לחדר הסמוך,
הצבתי אותה צמודה לקיר, פניה לעברי.
פסעתי אחורה להביט עליה.
מדהימה
השידה החדשה של איקאה, בחדר השינה שלי.
לפני 17 שנים. 11 במרץ 2007 בשעה 6:35
